ילדים בכף המאזנים: איך אנחנו מאבדים את הקשר עם הילדים?

אחת הבעיות הקשות בחיי האדם היא הפעלת חושי הרגש באינסטינקט מהיר, ופקודת המוח לאיברים הפנימיים, ובעיקר הלב והכבד, שהם משכנן ומקורן של מידות חשובות בחיינו. בלב שוכנים עיקר המחשבה, הרגש וכוח השליטה באדם, ואילו בכבד שוכנות מידת הכעס ואיבוד השליטה.

חשוב שנדע כי מטבע האדם, כאשר אנו חווים, רואים או נקלעים למקרה מסוים, מייד חושי הרגש מפעילים את הלב, וייתכן מאד שנגיב למקרה בתגובה פזיזה וחסרת חשיבה, ואפילו לא מותאמת, והתוצאה יכולה להיות פוגענית, הרסנית ולפעמים חסרת גבולות.

לדברים אלו יש מקום חשוב בנושא החינוך לנו ההורים, עובדי ההוראה, רבנים, רמי"ם ועוד. ואף אתם, הילדים שמתמודדים יום יום בהישרדות חברתית ופדגוגית גם יחד. מכל האמור לעיל רצוני לומר שאנו סובלים ומתמודדים יום יום שעה שעה עם מקרים וסיטואציות שונות ומורכבות, שלעיתים מסתבכות בסבך מסורבל וכמעט ללא דרך חזרה, כלומר שכאשר אנו חווים סיטואציה עם תלמיד, ילד או חבר, תיכף ומיד מערכת החושים שלנו מצליחה להפעיל את מנגנוני הרגש בלב ובכבד, והפקודה לא מאחרת להגיע, וכך אנו מגיבים במהירות למקרה כפי ריאות עינינו ומחשבת הלב הפזיזה. וזו טעות איומה והרסנית מאד בחיי היום יום בכלל, ועל אחת כמה וכמה בנושא החינוך.

כמה הורים מספרים על כך שחוו או ראו מקרה מסוים עם ילדיהם והגיבו באינסטינקט מהיר, ורק אחר כך מתבאר להם שהם טעו בדרך. כך קורה גם לעובדי הוראה וגם לילדים בינם לבין עצמם, או לבין מוריהם או הוריהם.

אם נסכם עד כה את המסר העיקרי, נוכל להבין שהנושא המרכזי כאן הוא תופעת השיפוט המהיר והפרשנות שלנו לכף לחובה. אנו מאבדים בכך את הקשר החשוב והחיובי עם תלמידינו, ילדינו וחברינו לחיים.

כיצד אתה מגיב לתלמיד שאיחר לכיתה בבוקר? כיצד את, אמא, מגיבה לילד שפתאום שבר כוס במטבח? כיצד אתה מגיב לבחור שלא הגיע לתפילת הבוקר בישיבה? התשובה הכללית ברוב המקרים מסוג זה, היא תגובה שלילית וביקורתית, ומשם והלאה המשחק כבר מוכר - כעס, תסכול, איבוד אמון, תקשורת לקויה, תחושת כוחי ועוצם ידי. וכך אנו מאבדים את הקשר הטוב עם התלמיד, הילד, החבר וכו'.

מה עושים?

חז"ל אומרים כי בראש השנה הקב"ה מניח על כף המאזניים את מעשינו, ודן במשפט צדק וישר ללא ויתורים. אך ישנו סוד גדול וחשוב להינצל מיום הדין. סוד זה גילה לנו החפץ חיים זצ"ל, וכך הוא כותב בין שורותיו בספרו שמירת הלשון (שער התבונה פרק ד'): "דע כי הדן את חברו לכף זכות, הקב"ה מתנהג עמו ביום הדין באותה מידה, ודן אותו לכף זכות ויוצא זכאי בדין".

וזו המידה צריכה להיות בראשנו 24 שעות ביממה, לנסות ולהשתדל לדון לכף זכות תלמיד שאיחר, בחור שלא קם לתפילה בבוקר וכדומה. כך תהיה התגובה שלנו מתונה ומווסתת יותר, וחלילה לא נגרום לריחוק ולהסתבכות לא רצויה.

מורים, הורים, תלמידים ועוד.

בואו נשנה גישה חשובה בחיינו, לדון לכף זכות על כל מקרה שנראה, נשמע או נהיה שותפים לו. מידה זו נצרכת מאד לחיים תקינים וישרים בין אדם לחברו, ונחוצה מאד בחינוך בבית או במוסדות החינוך.

לפני שאנו שמים את הילדים על כף המאזנים, בואו נשים שם מחשבה טובה שתדון לכף זכות ותקרב את המטרה, וחלילה לא ההיפך, כפי שעינינו רואות יום יום.

מורה, הורה, או חבר שידון את חברו לכף זכות, וירגיל עצמו במידה זו, יגלה דרך חדשה ומדהימה בחינוך ותקשורת חיובית ומקרבת שכל כך נצרכת בדורנו בשעה זו.

שנה טובה ומבורכת, ושנזכה לשפוך כף של זכויות על ילדינו ועל תלמידינו. אמן.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר ויועץ חינוכיבמחלקת יהלו"ם.