מה עושים כשהפריץ מבקש עסקה בראש השנה? מי ששומע לקב"ה – לא מפסיד

היום הרת עולם הוא יום הרה גורל. המזונות, ההצלחה, הבריאות, החיים - הכל נכתב בראש השנה, וזה מחייב אותנו לפעול בהתאם.

הסבא מקלם שאל, מאחר והולכי מדבר מברכים ברכת "הגומל" אחר ששבו בשלום ממסעם (שו”ע, או”ח סי’ ריט ס”א), מדוע איננו מברכים הגומל אחר ראש השנה, והרי הסכנות מהדין חמורות הרבה יותר?

והשיב, שאחר ראש השנה עדיין איננו יודעים אם עברנו בשלום...

מאידך, לראש השנה יש אספקט נוסף.

אומרים חז"ל (ראש השנה לד ע"ב): "אמר הקב"ה: אמרו לפני מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם!"; בראש השנה הרינו ממליכים עלינו את הקב"ה, וזה הופך את ראש השנה ליום שמח (נחמיה ח', י').

מסופר על רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל, שבשעת תקיעת שופר היה מניח לאימה ומתמלא שמחה על המלכת השם הנעשית באותם רגעים.

אז כדי לדעת לנצל נכון את ראש השנה - הן כיום דין והן כיום המלכת השם - ברצוני לספר סיפור.

* * *

יוסל'ה היה גביר גדול, כזה שמסדר סנטרים מעל חזהו הצהיר בגאון על עינוגו המדושן. שנים רבות יקדה בעוז שמש הצלחתו, עד שהחלו עננים כבדים להעיבה.

בתחילה הוא התעלם מן הדוחק מתוך תקווה שענן הקושי יחלוף וחמת החיל תשוב לזרוח, אך יום אחד השמש פשוט שקעה. כל רכושו אבד...

חיי הדוחק הלמו בגביר הענוג ללא רחם. כה שפל היה מצבו, שאפילו להשיג פת חרבה הייתה עבורו משימה של ממש, אך יוסל'ה הרכין ראש בפני הגלים העכורים ונשא את המהלומה באומץ ובגבורה. 

ובלילה, כשכולם כבר נמו, היה יוסל'ה נושא עיניו השמימה ומשיח עם ריבונו: “ריבונו של עולם, אין לי שום טענות כלפיך, ובטוחני שהצער שגזרת עלי הרי הוא תשלום על חטאי, אבל אבא‘לה, בנותי הצעירות הגיעו לפרקן, ובמה חטאו שאתה מועיד אותן לביזיונות? הלוא אין באפשרותי לדאוג להן לנדוניה, ומי ירצה לשאתן?“.

לא ארכו הימים, ונראה היה שתפילתו התקבלה.  העוני אמנם לא פסק, אך קרן אורה הבזיקה ומילאה את לבו בתקווה: נודע לו שהפריץ מוכר את היער שברשותו במחיר מוזל.

ברוך שומע תפילה!

ידידיו של יוסל'ה שמחו על ההזדמנות שנקרתה לו, והסכימו להעניק לו הלוואה הגונה עבור רכישת היער. יוסל'ה הודה למלוויו ופנה אל ביתו של הפריץ כדי להציע את עצמו כקונה מועמד.

הפריץ קיבלו בסבר פנים יפות. הוא זכר אותו עוד מימי גדולתו, בהם קנה לו שם של אדם ישר והגון, ולכן הבטיח לבצע עמו את העסקה בשעה שיגיע להחלטה סופית למכור את היער.

“אך להבטחתי יש תנאי“, הודיע הפריץ, “עליך להיות מוכן למכירה עם כסף זמין! במידה ויהיה עיכוב כלשהו מצדך, אנקה מהבטחתי ואמכור את היער לקונה אחר“.

לבו של יוסל'ה התמלא תקווה. הוא החל לחדש את קשרי המסחר, וקידם עסקאות בסוגי מסחר שיזדקק להם עבור טיפול ביער וסחר בעצים. גם השדכנים קיבלו את הוראתו להתחיל בחיפוש אחר חתנים הגונים לבנותיו.

אך יום רדף יום ושבוע גרר שבוע, והפריץ אינו מראה את עצמו ולא שולח שליח בעניין המכירה. יוסל'ה החל לשלוח שליחים אל הפריץ, אך הללו שבו בזה אחר זה עם תשובות שונות אך דומות שכוונתן אחת: הפריץ טרם החליט סופית.

* * *

הגיע יום א‘ של ראש השנה. לבו של יוסל'ה שפל בקרבו על עוגמת הנפש הרבה שעבר בשנה האחרונה. מתוך קבלת הדין באהבה הוא עמד להתפלל עם הציבור ולבקש שנה טובה יותר.

בתום תפילת השחר חש יוסל'ה משיכה בכנף הבגד.

יוסל'ה מפנה את ראשו ורואה את הצעירה שבבנותיו, לאה’לה בת התשע.

“אמא קוראת לך לבוא הביתה“, אמרה, “הפריץ הגיע ורוצה למכור לך מיד את היער. אמא אמרה לו שחג היום, אבל הוא אמר שהוא לא מוכן להתחשב בשום תירוץ. אם לא תבוא עכשיו, הוא מוכר את היער למישהו אחר“.

יוסל'ה התיישב על מושבו מסוחרר. ריבונו של עולם, מה לעשות? הרי בחג אסור לעשות עסקאות, אבל מה יעשה? והרי זו תקוותו היחידה לצאת מביצת העוני ולחתן את בנותיו!

אחר התחבטויות רבות החליט יוסל'ה - ללכת אל הפריץ... אולם לא יותר משבריר שניה תפסה מחשבה זו את מוחו לפני שהתנדפה כליל.

“תאמרי לאמא שתגיד לפריץ, שבחג אינני עושה עסקאות. נקודה“, אמר לבתו ושב לתפילתו.

כל אותו היום התייסר יוסל'ה על אותה מחשבה שחלפה בראשו, איך הסכים לסחור ביום הקדוש.

במוצאי ראש השנה שב יוסל'ה מבית הכנסת אפוף הרהורים נוגים, והנה בקו האופק הבחין הוא בלהבות אש שמכלות את... היער של הפריץ.

למחרת התברר, שהאיכרים, שהיו מקבלים עצים מיערו של הפריץ, הציתו את היער אחר ששמעו על דבר מכירת היער. רק כעת הבין יוסל'ה מאיזה הפסד הוא ניצל בזכות שעמד בניסיון.

עוד באותה שנה זכה יוסל'ה לראות את שכר התגברותו. סוחר שפשט את הרגל לפני מספר שנים והיה חייב ליוסל'ה סכום עתק, קיבל ירושה גדולה ומיהר לפרוע את חובו ליוסל'ה.

* * *

אמרו (דברים רבה ד', ה'): “אמר הקב“ה: שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד!“.

יוסל'ה שמע לקב“ה, ולא הפסיד!

נעמוד בניסיונותינו כרצון ה‘, וגם אנו לא נפסיד!

כותב הסבא מקלם (פנקס הקבלות, עמ’ ח'): “האדם צריך להמליך אותו יתברך על כל איבריו וחושיו: ראיה, שמיעה, מחשבה וכדו’ - לכבוש אותם כפקודתו!”.

נתאמץ בכל כוחנו בימים אלה, ובפרט בימי הדין, להתגבר על הניסיונות: להימנע מכעס, לבלום פה בשעת מריבה, למחול על פגיעה, להעביר על המידות, להאיר פנים, לוותר, לעזור ולהיטיב.

לעמוד בניסיון פירושו: לשמוע לה’ - ולהמליכו!

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.