אני סובלת מסחרחורות, מה אוכל לעשות?

אני סובלת מתחושות סחרור חוזרות ונשנות. זה תוקף אותי בעיקר בדרכי לעבודה או בחזרה ממנה. כיצד אוכל לטפל בכך?

כשהגוף שלנו מאותת לנו בתחושות לא נעימות, זה הזמן להיות קשוב אליו.

כאשר את עוסקת במחשבות אודות העבודה הממתינה לך בעבודתך, או אודות זו המחכה לך בשובך לביתך, את בעצם מעמיסה על עצמך מחשבות. גופך מזהה את הסכנה הטמונה בכך, הן עבורו והן עבור הנפש, ומנסה לייצר תחושה חדשה בתוכו, על מנת להסיט את מבטך מהמחשבות ולמקד אותך בתחושת הסחרור. מיקוד זה יפחית בעקיפין את העיסוק במחשבות, ויווסת את המינון שלהן.

תחושת הסחרור היא הפתרון שבחר הגוף על מנת להקל מעליך את העומס המחשבתי. האינדיקציה לכך היא שבעת הסחרור את עסוקה רק בו, וכשהוא יפנה את מקומו - תאלצי להתחיל מהתחלה במחשבות אודות אותה הסוגייה בה עסקת.

על מנת להיות נקיה גם מתחושת הסחרור, עליך להפנים את הלימוד שהגוף ביקש ללמדך, כלומר לאפשר לעצמך להגיע מתוך מקום של רוגע ושלווה לעבודה, להתרכז בנשימה ולהפחית במינון המחשבתי. הדבר יאפשר לך להעלות את רמת הריכוז שלך בעת ביצוע פעולה, להזדרז בעת עשייתה ולהגביר את תפוקתה.

נמצא שהופעתו של הסחרור הייתה לטובה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

אני פרפקציוניסטית, ונהנית מהתכונה הזו. עד עכשיו הערצתי והתגאיתי בה, וגרפתי הרבה מחמאות. לאחרונה חברה אמרה לי שזו תכונה לא טובה. האם יש פסול בפרפקציוניזם?

 שאיפה "טובה" לשלמות, מוגדרת כחתירה לעמידה בסטנדרטים ריאליים וסבירים, אשר מייצרים תחושה של סיפוק והערכה עצמית מוגברת. האדם מקיים מרדף גמיש אחר הצלחה, בלי דאגה מוגזמת לגבי ביצוע טעויות או לגבי התפיסה של איך אחרים מעריכים אותו, ומאפשר לעצמו מקום סביר לטעויות. חברתית, הכוונה לאדם שפועל על פי קודים ונורמות חברתיות, כמו הפגנת נימוס כלפי אחרים, ושמתאים עצמו למצבים חברתיים שונים, מבלי להעסיק את עצמו בדאגות בשל חריגות מינוריות מהקודים הנורמטיביים.

שאיפה בלתי מסתגלת לשלמות, היא נטייה לחתור לעמידה בסטנדרטים גבוהים במיוחד, שמלווה ומונעת על ידי פחד מכישלון וחשש לאכזב אחרים, ושאין בה כמעט מקום לטעויות.

שאיפה פתולוגית לשלמות מוגדרת כאשר אדם ממשיך במרדף בלתי פוסק אחר הסטנדרטים שהוא מציב לעצמו, למרות השלכות שליליות המזיקות לו באופן משמעותי ברבדים שונים: רגשיים, חברתיים, בריאותיים, גופניים, קוגניטיביים או התנהגותיים. בכל מה שקשור לאינטראקציות חברתיות, האדם צפוי לאמץ ולפעול לפי הקודים והנורמות החברתיות באופן הקפדני ביותר, תוך שהוא מונע כל הזמן מהפחד להיכשל חברתית ולהפוך מושא לשיפוטיות וביקורתיות של הסביבה. הפחד מכישלון ומשיפוטיות מעורר מצוקה, ומפגשים חברתיים בדרך כלל לא ייתפסו כמתגמלים. מצבים חברתיים הם פעמים רבות מקור למצוקה, וככל שרמות המצוקה גבוהות יותר, כך בולטים יותר הסימנים המעידים על התפקיד המרכזי שמשחקת אותה שאיפה לשלמות שאינה מסתגלת.

כאשר ההתנהלות החברתית נשלטת ומפוקחת ע"י רף גבוה מאוד של סטנדרטים וקודי התנהגות קשיחים, אינטראקציות חברתיות הופכות לספונטניות פחות. תהליך הניטור העצמי שנדרש כדי לוודא עמידה בסטנדרטים ובחוקים החברתיים (קודי ההתנהגות), מוביל לשיחות רשמיות מאולצות ונוקשות, והדבר עלול להשפיע על היכולת לפתח קשרים אמיתיים שיכולים להוביל באמת לתחושת שייכות וקבלה.

בדקי את עצמך, תחת איזו קטגוריה של פרפקציוניזם תוכלי להגדיר את עצמך? אם מצאת את עצמך בהגדרה האחרונה הפחתת הסטנדרטים הגבוהים שהצבתם לעצמך במסגרת השאיפה שלך לשלמות עלולה להיות מפחידה, אך במידה ותעשי זאת בהדרגה, תגלי שהמחירים ששילמת בשל השאיפה שלך לשלמות הולכים וקטנים, בעוד שמידת החופש שלך להיות את עצמך הולכת וגדלה. יש סיכוי טוב שהשאיפה לשלמות תהפוך להיות שאיפה בריאה, ושתוכלי לתפקד בדרגה סבירה של מצוינות, שלא מביאה לכדי מצוקה.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)