חוזרים לשגרה: התחלה רגועה ונעימה – גם לקטנטנים

גם אם זה הילד הראשון שלך, וגם אם זה השלישי-רביעי-חמישי, את ודאי מכירה את הפחד והדאגה שמתלווים ליום הראשון במעון, במשפחתון, אצל המטפלת או בכל מסגרת אחרת.

"איך אפשר להשאיר תינוק קטן כל כך בלי אמא? מי יטפל בו כמוני? אם לא יבינו אותו? ומה זה אומר עלי בתור אמא, שאני שולחת אותו למקום לא מוכר בגיל כזה?".

באמת, זהו רגע קשה להמון אימהות. וכדי להקל על הילד וגם על עצמנו, חשוב שנבין שמה שאנחנו מרגישות, זה מה שעובר לילד. אנחנו בעצם מוסרות לילד מסר בלתי מילולי. וגם אם נהיה שחקניות טובות נורא, הילדים שלנו כבר בגיל קטן מאוד יודעים לקרוא אותנו ולדעת מה אנחנו מרגישות, מעבר למילים.

תארי לך שהתקבלת לעבודה חדשה. את מתרגשת וכבר מחכה ליום הראשון, וכמובן, באופן טבעי, גם קצת חוששת. בכל זאת, מקום חדש, משימות חדשות, צוות חדש וכו'.

יום אחד את פוגשת חברה טובה, ומשתפת אותה בבשורה המרגשת, בהתרגשות שלך, בחששות. ובתגובה אותה חברה אומרת לך: "וואו, כל הכבוד לך... ללכת לעבוד במקום X זה באמת קצת מלחיץ! טוב, אבל את יודעת לדאוג לעצמך ולא נותנת שידרכו עליך, כבר בבית ספר אני זוכרת שתמיד עמדת על שלך! את תסתדרי, בע"ה...".

האם קיבלת הרגשה טובה אחרי השיחה הזאת? אני מניחה שלא כל כך... בעצם, אפילו בלי שהחברה תגיד בצורה מפורשת וברורה - הבנת מבין השורות שאת הולכת למקום עבודה קצת מאתגר... מלחיץ, עם דרישות לא קלות, ואת אמורה לעמוד על שלך שם יום יום כדי שלא ידרכו עליך וינצלו אותך.

באותו אופן בדיוק מתנהלת התקשורת שלנו עם הילדים, תקשורת שהיא הרבה מעבר למילים. מה שקובע את המסר שמועבר לילד - הוא כוונת הלב שלנו, ולא הטון או המילים שנבחר.

אם אני שולחת את הילד למסגרת, וחושבת בלבי שהוא כזה מסכן, ובטוח שלא יהיה לו שם נוח וטוב כמו בבית, ופשוט כואב לך הלב שהוא נאלץ להיות פה במהלך היום – זה בדיוק המסר שיעבור אליו! וגם אם תנסי להעביר מסר אחר, לשחרר את הגוף הלחוץ, לדבר בטון רגוע ושלו, ותבחרי במילים רגועות וטובות – מה שאת מרגישה הוא המסר שהילד יקבל.

ומה הבעיה במסר כזה?

ההורים הם המתווכים בין הילד לעולם, דרכם הילד לומד איך להרגיש, להגיב, לראות את הדברים וכו' כשהילד מקבל כזה מסר – הוא גם מתנהג בהתאם למסר שקיבל. ואז אנחנו צפויים לראות ילד שבוכה המון, שאולי לא אוכל אצל המטפלת או במעון, קשה לו מאוד בפרידות בבוקר, לא מרגיש נינוח, מוגן ובטוח וכו'.

לעומת זאת, אם אני אחשוב בלבי שעשיתי את מירב המאמצים למצוא לילד שלי מסגרת טובה ואוהבת, שאני שולחת את הילד שלי לידיים אוהבות, טובות ומנוסות, למקום בטוח, מקצועי ומטפח, לנשות צוות מקסימות ואכפתיות עם לב רחב, אז זה בדיוק המסר שהילד שלי יקבל.

אני אהיה נינוחה ורגועה, ובהתאם לזה הילד ירגיש, ישמע ויבין שהוא הולך למקום נהדר.

אני שומעת אתכן עד לפה אומרות - מה, ככה לסמוך? לא צריך להיות עם יד על הדופק? כבר קרו מקרים, שלא נדע...

אז קודם כל, ודאי שצריך לבדוק היטב, עוד לפני שרושמים את הילד למוסד כלשהו, ולשים לב לדברים שחשובים לנו. אבל יש הבדל בין להיות עם יד על הדופק לבין להיות בחרדה שהנה-הנה-כבר קורה משהו. תמיד אפשר לבדוק שהכל נראה ומרגיש בסדר, לשים לב שאין נורות אדומות. אם משהו לא נראה או לא מרגיש לך טוב, תמיד אפשר לבדוק ולברר. אבל התחושה הכללית לא אמורה להיות חשדנית ודרוכה למלחמה. זה לא נכון ולא טוב – לא לאמא, לא לילד, וגם לא לצוות...

אז לסיכום, כדי לאפשר התחלה רגועה, בטוחה ונינוחה לנו ולקטנטנים, הנה כמה נקודות שכדאי לשים אליהן לב:

אז לסיכום, כדי לאפשר התחלה רגועה, בטוחה ונינוחה לנו ולקטנטנים, הנה כמה נקודות שכדאי לשים אליהן לב:

1. בלי רגשות אשמה

את לא מוסרת את הילד לאימוץ. העובדה היא שאת צריכה לחזור לעבודה, ולכן הילד צריך להיות במסגרת. נכון שאולי היית מעדיפה להישאר עם הקטנטן בבית עוד תקופה, אבל המציאות לא מאפשרת את זה, ורגשות אשמה מעולם לא שינו את המציאות, אלא רק הקשו על ההתמודדות איתה.

לכן בנסיבות האלה יהיה הכי טוב אם תסמכי על עצמך שעשית את הטוב ביותר למצוא לו את המסגרת הטובה והמתאימה ביותר.

2. תסמכי על הצוות

אבל מכל הלב! תאמיני שהמטפלת עושה את הכי טוב שלה בשביל הילד שלך. וכמו שאמרנו קודם, גם הילד ירגיש ויסמוך עליה בהתאם וגם היא תרגיש שאת סומכת עליה, וזה יחזק גם אותה.

3. תסמכי על הילד שלך

אפילו שהוא קטן, ואולי דווקא בגלל זה. ילדים קטנים מסתגלים ומשתלבים נורא מהר, סמכי עליו שהוא מסוגל והוא יסתדר. אם הוא ירגיש שאת סומכת עליו ועל הצוות, הוא יבין שהמקום החדש לא כזה מפחיד, ויפנים את המסר שהוא הולך לפרוח ולהנות.

שנה מוצלחת ונעימה לכולם.

חן אזולאי היא יועצת ומנחת הורים בגישת אמא מובילה שינוי