"עזבתי ניהול בית ספר, והתחלתי לנהל אנשים בני 80"

במשך 35 שנה ניהלה אתי נודלמן בית ספר בתל אביב. היא פיתחה שיטות חינוכיות שסייעו לה להגיע אל לבבות התלמידים, למדה לזהות את הצרכים שלהם וגם עסקה בשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות רגילות. אחרי שנים של ניהול אינטנסיבי ומלא בסיפוק, החליטה אתי על פרישה מוקדמת. בגיל 57 היא מצאה את עצמה עם שעות רבות פנויות. "לא רציתי לפתח קריירה שנייה", היא מדגישה, "אבל מצד שני ידעתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי בחיים שלי. חברה טובה הציעה לי ליצור קשר עם יד שרה ולהציע להם להתנדב ולתרום מניסיוני בתחום הניהול. אחרי שנפגשתי עם מי שצריך, הפתיעו אותי עם ההצעה – לנהל את המרכז הלוגיסטי של יד שרה בראשון לציון. לקח לי יותר משבוע כדי לשקול את הרעיון. היה לי קשה לקבל את העובדה שאני הולכת לקחת על עצמי פרויקט בכזה סדר גודל, ואף יותר מכך את השינוי הדרסטי כל כך – במקום לנהל תלמידים צעירים, אני מתחילה לנהל קשישים. זאת מכיוון שרוב מנהלי האגפים במחלקות שתחת ניהולי הם מבוגרים, חלקם כבר חצו את גיל 80".

(צילום: shutterstock)

אין כסף, יש סיפוק

העבודה של אתי היא התנדבותית לגמרי, ללא כל תמורה. "אני ממש מתרגשת כשאני אומרת את זה", היא מציינת, "כי במשך השנים שבהן ניהלתי בית ספר התרגלתי לחשוב שבמערכת החינוך יש את האנשים עם הנתינה הכי גדולה. אני כמובן לא מזלזלת באף דמות חינוכית, אבל ככל שאני מכירה את המחלקות ביד שרה, כך אני מגלה שיש הרבה אנשים שעושים דברים אחרים עם נתינה גדולה לא פחות. במיוחד מרגש אותי לראות את האנשים הבכירים ביד שרה שנמצאים בצוות ההנהלה ועושים זאת מכל הלב ובלי כל תמורה. בכל פעם כשאני מתבוננת בהם ובעבודתם אני אומרת לעצמי: 'וואו, העולם טוב'".

יחד עם הסיפוק הגדול, האם יש גם קושי בעיסוק החדש שלך?

"בוודאי. קודם כל זה דורש ממני המון – אני יוצאת לעבודה ארבעה ימים בשבוע ונדרשת לבצע לא מעט פגישות עם הרבה מאוד מנהלי אגפים וגם גורמים חיצוניים. יש כאן הרבה מאוד אחריות. החשש העיקרי שלי הוא מכך שאטבע שוב בים של ניהול, וזה דבר שלא רציתי ואני לא רוצה. כשפרשתי מניהול בית הספר ידעתי שפניי לא מועדות לקראת קריירה שנייה. בנוסף, אני לא רוצה להיות מנהלת. הייתי מספיק שנים בתפקיד, וזה הספיק לי. זו גם הסיבה שהניהול שלי ביד שרה הוא ניהול מאוד משתף. אין בו היררכיה, אלא הרבה עבודת צוות.

"אבל האתגר הגדול ביותר הוא להתרגל לפער הקיצוני בין ניהול כיתות של ילדים לניהול אגפים שבראשם עומדים אנשים מבוגרים שיש להם את הקצב שלהם ולפעמים גם תחושה של קיבעון. קשה מאוד להזיז להם דברים מוכרים, הכל צריך להיעשות בחוכמה ומתוך חשיבה. לקח לי זמן להבין את זה ולהתאים את עצמי לאופי העבודה".

כפי שציינת – מדובר בהתנדבות. מה נותן לך כוח להשקיע כל כך ללא שום תמורה?

"זהו הרצון החזק שבוער בי לעשות משהו משמעותי. בנוסף, הקב"ה זיכה אותי באפשרויות כלכליות שמאפשרות לי להיות במקום של מתנדבת ולעשות דברים ללא תמורה כספית, אבל חשוב לי להדגיש שיש תמורה מסוג אחר – של סיפוק גדול וחוויה עצומה של נתינה. זו זכות גדולה. אני מאושרת בכך שזכיתי לנצל אותה".

ומה תגידי לאנשים אחרים שמתחילים בימים אלו עיסוק חדש?

"אני ממליצה לכם להגיע מתוך רצון ללמוד, ועם ענווה גדולה. להבין שאתם הולכים להיכנס אל תוך עולם של אנשים חדשים שלא הכרתם עד היום עכשיו עם מושגים חדשים והתנהלות אחרת. אל תבואו מראש במטרה לחולל שינויים, אלא בשלב הראשון כדאי בעיקר שתקשיבו ותכירו את מי שפועל סביבכם, ובעיקר תזכרו – אתם לא לבד, יש בורא לעולם והוא זה שהוביל אתכם לכאן ומנהל את הכל".