הרב ראובן אלבז: "אמנם אני קטן שבקטנים, אבל שקרן – אני לא", אמר החוזה מלובלין

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א', א'-ב').

מרן החיד"א כותב בספרו ("פני דוד" פ' דברים אות י"א וכן בספרו על שפת הנחל), כי "בראשית" אותיות "בשארית", ללמדך שכל העולם כולו לא נברא אלא בזכות ישראל שנקראו "שארית", כמו שנאמר "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה" (צפניה ג', י"ג).

ואיתא במדרש תנחומא (עקב את ג') שלא בחר הקב"ה בישראל אלא בעבור מידת הענווה שלהם, שהרי גם באומות העולם יש מהם שמקיימים מצוות שבין אדם לחבירו, ומהללים לה' יתברך, ומקריבים קורבנות לשם ה', כמו שנאמר "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם" (מלאכי א', י"א. ועי' מנחות קי ע"א), ובכל זאת לא בחר הקב"ה בישראל אלא רק בשביל הענווה שבהם.

וכמו שאמרו רבותינו (חולין פט ע"א) על הפסוק (דברים ז', ז') "לֹא מְרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט", אמר להם הקב"ה לישראל: חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לֵפָנַי, נתתי גדולה לאברהם, ואמר "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.." (בראשית י"ח, כ"ז), נתתי גדולה למשה ואהרון ואמרו "וְנַחְנוּ מָה" (שמות ט"ז, ז'). נתתי גדולה לדוד, ואמר "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" (תהילים כ"ב, ז'). אבל אומות העולם אינם כן.

ולכן התחילה התורה במילה "בראשית", אותיות "בשארית" (מלשון שיריים), דהיינו הענווה, כמו שאמרו רבותינו (ר"ה יז ע"א) "לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ" (מיכה ז', י"ח), למי שמשים עצמו כשיריים". וזה שהסמיכה התורה את סוף חומש דברים ותחילת חומש בראשית במילים "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ד, י"ב), "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים"- לרמוז שבזכות ישראל שהם ענווים ברא הקב"ה את העולם (ויצבור יוסף ענתבי).

* * *

ועל פי זה ביאר מורנו ורבינו מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל בדרך הלצה את הפסוק: "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית" (צפניה ג', י"ג). שלכאורה קשה, מה ענין לא ידברו כזב ותרמית אצל "שארית" ישראל?

ואמר שעל פי מה שמספרים על החוזה מלובלין (רבי יעקב יצחק הורביץ זצ"ל, גאון עולם וקדוש עליון בעל רוח הקודש), כי פעם אחד נפגש עמו הגאון "ראש הברזל"-ר' עזריאל זצ"ל (גאון עולם וחריף, אב"ד דלובלין), והטיח כלפיו שכאילו הוא מטעה את הבריות, ומתיימר להיות גאון וצדיק, ולכן נוהרים אליו אלפי חסידים, בו בשעה שיש גדולים ממנו בתורה ובחכמה.

ענהו החוזה: ומה אעשה אם הבריות טועים בי ומשכימים לפתחי. אמר לו רבי עזריאל: שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ (שמות י"ח, י"ט), כי בשבת כשיבואו אליו החסידים בהמוניהם והיו מסובים על שולחנו, יקום ויאמר להם את האמת כי הוא כלי ריק חס ושלום, ואין בו לא תורה ולא חסידות, ושוב לא יוסיפו החסידים לנהור אליו.

בשבת בשעת הסעודה עמד ה"חוזה" על רגליו, ופנה אל אלפי חסידיו בלב נשבר וברוח נמוכה ואמר: "רבותי! מוצא אני מחובתי להודיעכם, כי אתם טועים בי, ואין בי לא תורה ולא מעשים טובים, כי הדיוט גמור אני, ואין לכם לטרוח לבוא אלי, כי זוהי ביאה זוהי שיבה, ולא יהיה לכם מה ללמוד ממני...".

שמעו החסידים והפליאו את ענוותנותו הגדולה של רבם ה"חוזה", פרסמו את גודל ענוותנותו ברבים, וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה (מלכים א' כ"ב, ל"ו), והתחילו רבבות חסידים לדפוק על דלתותיו. כמאמר חז"ל (עירובין יג ע"ב), כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו...

אחר זמן נפגש רבי עזריאל עם החוזה ושאל אותו אם עשה כאשר יעצהו,  השיבו החוזה: "כן, עשיתי כאשר ציותנו, אך לצערי הרב נתרבו יותר הבאים אלי ומשכימים לפתחי".

אמר לו רבי עזריאל: כנראה שהחסידים חשבו שדבריך נאמרו מתוך ענווה יתירה. ולכן רבו הדופקים על דלתותיך, אך עכשיו אשיאך עצה אחרת: בשבת הבאה, כשיבואו אליך החסידים המסתופפים בצלך, קום נא ואמור להם: דעו כי אני אחד מגדולי התורה ומגדולי הדור וכו', ואז בשמעם גאותך יפרשו ולא יוסיפו עוד לראות פניך. השיב לו החוזה, "זאת לא אעשה בשום אופן, כי אמנם אני קטן שבקטנים, אבל שקרן וכזבן אינני...".

וזה שאמר הכתוב: "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב", שאפילו אלה החושבים עצמם כשיריים, ונקראו "שארית" נחלתו, גם כן לא יעשו עוולה לדבר כזב לקיום הענווה שלהם, לגרום לחסידיהם המסתופפים בצילם להימנע מלבוא בגבולם.. (ועי' בן יהוידע סוטה מט: במש" ר' לא תתני ענווה דאיכא אנא. מתוך הספר "ויאמר אברהם" - לגאון רבי אברהם פטאל זצ"ל, חמיו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. ובדרך אגב, רוב ככל הספר הראשון של חומש בראשית  נכתב על ידי מרו זצוק"ל בעצמו ומענוותנותו הרבה נתן לחמיו שיקרא הספר על שמו). ה' יעזרנו שנזכה להיות בעלי ענווה אמיתיים, ונראה בגאולת ישראל בקרוב, אמן ואמן.

אוקירו לנשייכו

בהמשך הפרשה כתוב עַל כֵּן יַֽעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָֽד (בראשית ב', כ"ד). ובעניין זה מסופר על הצדיק הירושלמי ורבם של אסירי המנדט הגאון רבי אריה לוין זצ"ל, שפעם אחת הלך לרופא יחד עם רעייתו ואמר "כואבת לנו הרגל", הרופא לא הבין ושאל "למי כואבת הרגל?", ושוב השיב הרב: "כואבת לנו הרגל".

הרופא, שלא הבין מה הכוונה "כואב לנו" המשיך לשאול היכן כואב ברגל, ואו אז סימן ר' אריה לוין על רגלה של אשתו. לתדהמת הרופא הסביר הרב שכתוב בתורה "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", ואם כואבת לאשתי הרגל – כואבת גם לי הרגל...

כך צריך האדם להרגיש שהוא ואשתו בשר אחד, וכמו שרוצה בטובת עצמו - כך צריך לרצות ולחפש בטובתה של אשתו. וככל שיעריך ויכבד את אשתו - השפע והברכה לא ימושו מביתו, וכמו  שאמר רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו - תייקרו את נשותיכם, וכך תתעשרו (בבא מציעא נט ע"א).

ועוד אמרו רבותינו (שם): לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית י"ב, ט"ז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ.

* * *

בתפילות המועדים אנו אומרים: וְהַשִּׂיאֵנוּ ה' אלוקינו אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלוֹם, "השיאנו" מלשון חיבור ונישואין, אנו מבקשים מבורא עולם שיחבר אותנו עם ברכת המועדים שילוו אותנו במשך כל השנה כולה. מתחילים אנו השבוע את זמן חורף, יהי רצון שיהיה זמן מוצלח של שקידה בתורה ויראת שמים, ושנהיה חמים ובוערים כל הזמן בעבודת ה', חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ, אמן.

יהי רצון שנזכה להיות שמחים וטובים כל השנה כולה ונזכה לראות בשמחה הגדולה בביאת משיח צדקנו ובישועה השלימה במהרה, אמן ואמן.