"אנשים היו בשוק כשהעברנו את שמונת ילדינו לחינוך תורני"

משפחת ישראלי מראשון לציון הייתה מאז ומעולם חריגה בנוף של העיר. "אנחנו הורים לשמונה ילדים", מספרת מוריה ישראלי, האם. "יש לנו שבעה בנים ובת, וזה גרם לנו להיות משפחה מאוד מוכרת. משפחות רבות בשכונה מכירות את הילדים שלנו, ויש לנו הרבה חברים כאן. בכלל, אנחנו מחוברים מאוד למקום המגורים ולאווירה".

דווקא עובדה זו גרמה להרמת גבה אצל לא מעט מהשכנים והמכרים, כשנודע להם שכל שמונת ילדי משפחת ישראלי עומדים לעבור לחינוך תורני. "זה היה באמת מאוד מפתיע", מספרת מוריה. "עד לשנה זו למדו כל ילדינו בגנים הרגילים ובבית הספר הממלכתי. זה קרה באופן טבעי, כי הבן הבכור התחיל שם, וכולם המשיכו אחריו. השנה עלה הבן השני לכיתה ז' והתחלתי להרגיש שקשה לי עם זה שהוא כמעט לא מקבל בבית הספר מושגים דתיים. החלטתי להעביר אותו לבית ספר דתי, ואז הגעתי למסקנה שזו הזדמנות להעביר גם את שאר הילדים".

"חיפשתי תוכן, ולא ריקנות"

מה בעיקר הפריע לך בחינוך הממלכתי?

"אני לא יכולה לומר שהיה לילדים רע בבית הספר. הצוות שם היה בסדר גמור, גם המחנכות השקיעו והקדישו להם המון זמן ומחשבה. אבל משהו בפנים היה חסר, אני לא יודעת אפילו להסביר את זה, אבל הייתה ריקנות גדולה מאוד. בפרט בנוגע ללימודי התנ"ך, שם הרגשתי שהם פשוט לא חושפים את הילדים לנושאים הבסיסיים ביותר של היהדות, וגם כשעושים זאת – מלמדים בצורה כל כך רדודה ולא מדויקת. אני עצמי באה מחינוך דתי, כך שאני יודעת כמה שאפשר ללמוד ולפתח את הנושאים הללו. אני לא מצפה שבית ספר ממלכתי יחשוף את הילדים לתנ"ך כמו שהיה אצלי, אך עדיין הפריע לי שהם לא יספגו משהו מן היהדות".

בשלב הבא פנתה מוריה לשוחח על כך עם בעלה. "בתחילה הוא קצת חשש", היא מודה, "הוא עצמו מגיע מרקע חילוני וגם מגדיר את עצמו ככזה. היה לו מפחיד לחשוב על כך שילידו יסתובבו עם פאות וציציות, אבל אני כל כך התרשמתי מבית הספר וסיפרתי לו על כך. אמנם נכון שהמורות חרדיות ויש שם רב, אבל יכולת ההכלה שלהם מדהימה. הם לא כופים עליך שום דבר, ומקבלים כל אחד בלי לשפוט או לבקר. מבחינתם – מה שתיקח מהם תיקח, ואם תחליט לא לקחת כלום – גם זה בסדר. זה הרשים גם אותו, וכך הוא נתן את אישורו".

ומה עם הילדים? איך הם הגיבו כשהודעת להם שאת חושבת להעביר אותם לבית ספר תורני?

"רובם קיבלו את זה ממש בטבעיות, הם הבינו את מה שהסברתי להם ואחרי שלקחתי אותם להתרשמות הם ממש ציפו להתחיל את השנה. לבן שעלה לכיתה ה' היה קצת קשה, ובתחילה הוא ביקש להישאר בבית הספר הישן, עם החברים שהוא אוהב והדמויות המוכרות. ישבתי אתו לשיחה והסברתי לו: 'סמוך עליי, אני רוצה רק בטובתך, עוד תראה שבסופו של דבר תודה לי'. כיום כשאני באה להחזיר אותם מבית הספר, הוא מגיע תמיד אחרון, מתעכב עם כל החברים החדשים ופשוט לא רוצה לעזוב...

"הרגע המרגש ביותר מבחינתי היה בערב חג סוכות, כשהגעתי להחזיר את הילדים והם המתינו לי בהתרגשות עצומה עם סט ארבעה מינים שקיבלו במתנה מבית הספר. הם כל כך שמחו, ולא ידעתי ממה אני מתרגשת יותר – מהמתנה היוקרתית, או מהשמחה של הילדים שהיו פשוט מאושרים בכך שהם זוכים לקיים את המצווה".

עם הפנים קדימה

ילדי משפחת ישראלי התחילו ללמוד בבית ספר שובו כבר ב-1 לספטמבר, אך כפי שמוריה מציינת, רק בימים אלו של אחרי החגים הם מתחילים את השגרה האמתית. "אני מאוד מאושרת בכך שהם מתחילים שגרה עם משמעות ועם תוכן", היא מציינת.

יחד עם זאת, בתקופה זו גם היא בעצמה נדרשת להתחיל להתרגל לשינויים ולמחיר שיש לשלם, ומסתבר שזה לא קל בכלל. "הנושא הטכני קצת מורכב עבורנו", היא מודה, "כי בית הספר נמצא במרחק נסיעה, כך שאי אפשר ללכת ברגל, אז מידי יום אני צריכה להסיע את הילדים. בנוסף, אני לא יכולה להיעזר בהם כדי לאסוף את הקטנים מהגנים, והכל מוטל עליי.

"גם מבחינה חברתית הילדים נאלצים להסתגל לעובדה שלא כל החברים שלהם גרים באזור ובבית הספר הם לא נחשבים למשפחה ש'כולם מכירים'. אבל הדברים האלו לא מרפים את ידיי אפילו לרגע. הילדים כל כך מאושרים, וכבר הזדמן לי כמה פעמים להודות למנהלת על כך באופן אישי. אני מרגישה שעשיתי את עסקת חיי, ובטוחה שאמשיך להרגיש כך גם הלאה. כי כשרואים את הדמויות שמפעילות את בית הספר, מבינים שפשוט לא ייתכן אחרת".