"באופן פתאומי ארזנו הכל ועברנו מחיפה לאשדוד"

איך מרגישה משפחה בת תשע נפשות, שנדרשת לעבור דירה באופן פתאומי - מהצפון הרחוק אל אחת הערים הדרומיות של הארץ? משפחת גשייד מחיפה חווה את ההתנסות הזו ממש בימים אלו, וכפי שמעידה רחלי גשייד, האם, להוציא כמה וכמה היתקלויות קטנות, נראה שהם צולחים את המעבר הדרסטי הזה בהחלט בהצלחה.

"מדובר עבורנו בשינוי משמעותי ביותר, אולי אפילו המשמעותי ביותר בימי חיינו", מציינת רחלי, "מאז שהתחתנו התגוררנו בחיפה, ואני אישית מגיעה ממשפחה מאוד ותיקה, כבר דור רביעי בחיפה. מעולם לא חשבנו שנידרש לעבור דירה, בטח שלא לאשדוד - עיר דרומית ומרוחקת כל כך. אבל החיים הובילו אותנו לכאן, ובחודש אלול האחרון מצאנו את עצמנו אורזים הכל ועוברים לאשדוד".

כמו עולה חדשה

חיפה ואשדוד רחוקות זו מזו, אך האם מלבד המרחק יש הבדל משמעותי ביניהן?

"בוודאי, מה השאלה בכלל? אני פוגשת בשינויים האלו בלי הפסקה, לפעמים מרגישה כמו עולה חדשה בארץ זרה. נכון שבמקרה שלנו מדובר באותה ארץ, אך כשאני מסתובבת בעיר שאמורה להיות עיר מגוריי, מבלי להכיר בה אף רחוב או אדם שחולף בו, ולפעמים אפילו חוששת מכך שאלך לאיבוד, אני באמת מרגישה כמו בארץ זרה. קרה לי כמה פעמים שהייתי צריכה לקנות משהו קטן כמו פלסטרים או תכשיר ניקיון כלשהו, והסתובבתי בכל העיר כדי לחפש חנות מתאימה. באחד הימים ביקשתי להשתמש בתחבורה הציבורית, אז עליתי על האוטובוס כפי שאני רגילה -  דרך הדלת האחורית, ופתאום שמעתי את הנהג מרעים בקולו: 'גברת, מאיפה את עולה? מה את חושבת לעצמך?'

"וזה לא רק אני, גם הילדים מוצאים את עצמם עם שינויים מאוד משמעותיים ביחס למה שהתרגלו בחיפה, זה לא רק השינוי של הכיתה והחברים, אלא גם הניואנסים הקטנים ביותר. כך למשל בבית הספר בחיפה השתמשו בביטוי 'טושים', ואילו כאן קוראים להם 'לורדים'. באחד הימים חזרה הבת שלי מבית הספר וסיפרה לי שהיא ביקשה מחברה 'טוש' והחברה לא הבינה מה היא רוצה. למזלה אחת הילדות לחשה לה באוזן: 'תבקשי לורד', וכך היא תיקנה חיש מהר את הטעות.

"אבל באופן כללי אני חייבת לציין שהילדים מסתגלים למעבר ברוך השם ממש בכיף ובקלות, הם זורמים ובאופן כללי צולחים אותו היטב. אני חושבת שאחד הדברים שתרמו לכך זו העובדה שניסיתי להכין אותם לשינוי כמה שרק יכולתי. כך למשל עשינו בבית תרגולים שונים לגבי הכניסה לכיתות החדשות. ניסינו לחשוב מה כדאי לומר, איך להגיב, ואלו שאלות ייתכן שישאלו אותנו. גם השתדלתי לפתח עם הילדים שיחה על הרגשות, כל אחד סיפר על דברים עצובים שהוא מרגיש בגלל הפרידה, ויחד עם זאת גם דברים מאתגרים או משמחים שמצפים לו במקום החדש. אחר כך ניסינו לחשוב על דרכים שיכולות לעזור לנו בהתמודדות. בכלל, השיחות האלו עזרו לנו להבין שאנחנו אמנם מאוד מתגעגעים לחיפה ולבית האהוב שלנו, אבל גם במגורים באשדוד יש יתרונות, כמו למשל העובדה שיש לנו רחוב שלם של חנויות מתחת לבית, מוסדות הלימוד נמצאים קרוב ויש הרבה חברים שמתגוררים בקרבת מקום. ברור שאי אפשר להתעלם מהדברים המשמחים, הם בהחלט קיימים".

(צילום: shutterstock)

"לחוות את המטופלים"

בנוסף לכך שרחלי היא אמא לשבעה ילדים, היא גם מטפלת רגשית במקצועה ומתמחה בהדרכת הורים לילדים עם קשיי ויסות. "אני מוצאת את עצמי בימים אלו בחוסר וודאות גדול לגבי העתיד המקצועי שלי", היא מספרת בכנות. "כבר 12 שנים שאני עוסקת בתחום, ובחיפה נחשבתי למטפלת מוכרת בעלת ידע מקצועי רב. כעת אני צריכה לפתוח קליניקה חדשה ובעצם להתחיל את הכל כמעט מחדש. אמנם יש לי בין היתר תכנית דיגיטאלית שאני מוסרת בתפוצה ארצית, ואני ממשיכה איתה כרגיל, אך המטופלים בקליניקה שלי משתנים, והם יהיו כעת מאזור אשדוד.

"האמת היא שמבחינה מסוימת אני מוצאת את עצמי בדיוק במצב שבו נמצאים רבים מהילדים שמגיעים אליי, כי אחד הדברים שמלווים ילדים עם קשיי ויסות הוא הקושי הגדול בשינויים ובמצבי חוסר ודאות. כעת אני מוצאת את עצמי ממש כמותם, ופתאום מבינה אותם יותר מתמיד".

אולי כאשת מקצוע תוכלי לתת טיפ לאנשים שגם כן מתחילים מחדש, ומוצאים את עצמם במצב זהה לשלך?

"מהניסיון הקצר שיש לי, אני חושבת שההמלצה החשובה ביותר היא לנסות 'לשרוד את היום'. לפעמים אנחנו נוטים לחשוב רחוק – על מה שיהיה בעתיד, ובמקרה של מעבר דירה על איך נסתדר עם הבית החדש, איך הילדים ישתלבו ומה יעלה בגורלנו. החוכמה היא להתרכז בטווח הקרוב ביותר – לסמן לנו מטרה לא גדולה ולחתור אך ורק לביצוע שלה. בעזרת השם המטרות הקטנות יצטרפו זו לזו ונצליח להתמודד עם ההתחלות הקשות, גם כשנדרשים להתחיל מבראשית".