המתת חסד – מדוע לא לסיים את חייו של חולה סופני שסובל, ולשים קץ לייסוריו?

בישראל, כמו גם ברוב מדינות העולם, המתת חסד אקטיבית נחשבת כפסולה מטעמים מוסריים ומצד קדושת חיים. בהמתה זו החולה עצמו מחוסר הכרה, וקרובי המשפחה או האפוטרופוס של החולה הם אלו שמאשרים את ההמתה. אין מדובר במניעת טיפול מאריך חיים לחולה סופני שבה נעשה שימוש בישראל, אלא בהמתת חסד אקטיבית – דהיינו, נקיטת פעולה יזומה במטרה להמית, כגון הזרקת רעל וכדומה.

שונות הן הולנד, לוקסמבורג ובלגיה בהן הותרה המתת "חסד", ובאחרונה הותרה אף בילדים. אל המדרון החלקלק של נטילת חיים על פי בחירת האדם, פרצה יוזמתו המטורללת וחסרת המוסר של אדם שבמקצועו הוא רופא, ג'ק קבורקיאן, הנקראת "מכונת התאבדות". מכונה זו היא פרי המצאתו, באמצעותה הוא הביא למותם של עשרות חולים שבחרו בהמתה רצונית. לאחר מסע ארוך שנים בבתי המשפט הוא הורשע ברצח מדרגה שנייה, וישב שמונה שנים בכלא עד לשחרורו.

המצדדים ברעיון זה של המתת חסד טוענים לזכות האדם על גופו, ומאותו שורש רעיוני מגיעה גם הגישה המצדדת בנטילת חיי עובר בעודו בבטן אמו, באם מדובר בצעירה שחשה שילד זה יביא להרס חייה. אם מסתכלים על הדברים מבחינת הגיון קר ותו לא אפשר למצוא הגיון בטענת הדברים, ואף רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, המכונה 'רב חיים מבריסק', מגדולי הרבנים במאה העשרים, קבע כי מבחינת ההיגיון אפשר להעמיד טיעונים מדוע רצח יכול להביא לתועלת, אלא שרק התורה היא זו שגילתה לנו כי רצח הוא דבר פסול (ע"פ הספר 'מאורי המועדים', עמ' פ"ח).

בעלי גישה זו, המצדדת בסיומם של חיים באופן יזום, למעשה משקפים בגישתם זו את חוסר הכרתם במציאות הבורא. בורא העולם הוא זה שנתן לאדם את גופו כפיקדון בעודו חי בעולם הזה, והוא היחיד בעל הרשות ליטול את נשמתו ולהחזיר את גופו אל העפר. לאמיתו של דבר, האדם הוא לא השליט על גופו.

התורה מגלה לנו כי האדם הגיע לשליחות ומטרה מסוימות, אותן עליו להשלים בעודו בעולם הזה. לעיתים חלק מהתיקון שעל האדם להשלים הוא עצם הימצאותו במצב קשה בו הוא חווה ייסורים, מסיבות עליוניות שאין אנו יודעים. לאחר השלמת תיקונו הוא זוכה שחלקו בעולם הבא יהיה בדרגה גבוהה ומושלמת. קטיעת חייו של האדם בצורה יזומה למעשה מונעת מנשמת האדם להגיע אל תיקונה. הקב"ה הוא זה שקבע בדיוק באיזה יום ובאיזו שעה יפטר האדם מן העולם, ובאיזו דרך, וכל זאת על פי חשבון מדויק שנועד לטובת הנשמה. כל התערבות של יד האדם בדבר הרי היא פגיעה בטובתה הרוחנית והנצחית של נשמת האדם. ומכאן שחסד וודאי שאין במעשה זה.

חיי האדם בעולם הזה אינם העיקר בחיי הנשמה, אלא דווקא העולם הבא. העולם הזה הוא עולם של מבחן ועמל רוחני, בו על האדם להשלים את תיקון נשמתו על ידי קיום תורה ומצוות, בחירה בטוב, התמודדות מול ניסיונות וקשיים, ולעתיד לבוא מקבלת הנשמה את שכרה הנצחי. משום כך, שליחת יד בנפש האדם מחבלת בתיקון הנשמה ובחלקה בעולם הבא. ולעיתים ייתכן כי נשמה שהייתה אמורה להשלים את תיקונה על ידי הימצאותה במצב חולי קשה למשך זמן מסוים שנקצב בה, והרופא החליט לבצע המתת "חסד", תצטרך לחזור בגלגול נוסף כדי להשלים את תיקונה, ויש בכך צער גדול עד מאוד לנשמה.

מדוע המושג "המתת חסד" הוא שגוי מיסודו, ולמה בעצם זה דבר אסור – הרי מונעים בו סבל לאדם? הרב זמיר כהן משיב:

קראו גם:

מפחיד | הנפטר התגלה בחלום לרופא שניתק אותו מהמכשירים: "למה רצחת אותי?"