מיומנה של טלפנית: הקול הבודד של יערה

הרבה לפני שיערה הפכה לאחת מתוך מאות אלפי גולשים באתר, היא כבר הייתה בעלת אמונה. הרבה לפני שנספרו, כפי שנספרות כיום, מיליוני גלישות בחודש באתר הידברות, כבר הייתה בעלת צימאון אדיר לרוחניות. על אף חזותה הצפון תל אביבית ושורשיה האתיאיסטים, נמשכה ובלעה כל פירור של מקורות קודש. המפגש הראשוני איתה החל בבית חולים, כשהלכתי לשהות ליד אבי ז"ל. היא ישבה, צופה מן הצד. כשראתה את מבטי השאלה שעל פני, הסבירה את עובדת נוכחותה פה.

"אני נמצאת כאן כי אני מטפלת בחולים ברפואה אלטרנטיבית. המשפחה שכרה אותי".

"או. קי, נעים מאוד. אני הבת".

"קוראים לי יערה", היא נעצה בי עיניים תכולות סקרניות.

יעברו שנים עד שאגלה את שמה מופיע במערכת האלפון הכללי של הידברות. בינתיים החלטתי להתעלם ממנה ולהתמקד במטרה אליה הגעתי. להקריא לאבי סיפור, להסביר ולשייך את זה לראש השנה הקרב ובא.

"הדברים שהקראת כעת מעניינים מאוד. יש לך אפשרות להשאיל לי את הספר?".

"בשמחה", אמרתי כשחשתי באוויר שיש פה פוטנציאל של קירוב.

בינתיים אבא נרדם, אבל מצאתי חברה מדהימה, סקרנית וצמאה לרוחניות. מסתבר שהיא עוסקת בשמירה ובטיפול, ובעיקר בריפוי דרך שיחות. קשה עד מאוד היה להגדיר אותה, כי היא גם חילונית וגם סופר מאמינה. היה לנו קשה לסיים את השיחה. הבטחנו להמשיך דרך הטלפון.

מאז, כבר יותר מ-10 שנים אנו משוחחות מידי פעם, ובכל פעם קשה לנו לנתק. היא עדיין צועדת בקצב שלה בדרך העולה בית אל. לא הייתי צריכה להסביר לה על אלוקים. יותר נכון, היא הסבירה לי כמה שהוא נוכח בחייה שעה שעה, עד כי התמלאתי קנאה.

"אני פשוט שומעת אותו, אני מדברת אתו, ולי לא צריך להסביר", כך הייתה חוזרת באוזני בכל פעם מחדש.

רק כשהגענו לנושא של קיום תורה ומצוות נתקלנו בקצר. היא הייתה ממש מאתגרת. ואני אהבתי לפצח את הבעיות שהציבה בפני. מה כבר אפשר לומר על יערה. היא צמאה ליהדות בצורה נואשת. היא קונה ספרי קודש בחנות במאה שערים. המוכר לא מכיר תופעה מוזרה כזו. אישה הנראית חילונית שמבינה בספרים, ושאלותיה על גדולי התורה לא מביישות אף אברך.

באחת הפעמים שאלה אותי, "מדוע רק גברים לומדים תורה? אילו זה היה אפשרי, הייתי נכנסת לכולל וצוללת עם כל הנשמה לתוך הגמרא. חבל שאין לי אפשרות".

היא תורמת להידברות. הסרטים המרתקים ביותר בעיניה הם אלו של הרב זמיר, שהיה גורם מרכזי בהתחזקות שלה. ספרי הקריאה שממלאים את מדפי העץ בחדרה, הם לא אחרים מאשר "מכתב מאליהו", כולל כל הכרכים, "אמונה וביטחון" של החזון אי"ש, הרמב"ם ועוד כרכים רבים מאותה חנות קטנה.

באחד מימי יום הכיפורים התארחה אצלי. היא נשאבה כולה לתפילות. בהפסקה בין מוסף למנחה העדיפה להישאר בבית הכנסת. במוצאי הצום הצטערה על כך שהצום לא ממשיך. היא ציינה בפני שמעולם לא חשה עונג רוחני כמו ביום הקדוש הזה.

היא הייתה רוחנית כל כך שצרם לה הרעיון שהכניסה והשביל עד לבית הכנסת לא נראו מטופחים ונקיים כראוי למקום זה. לא עזר לי להסביר לה שזה מקום של משפחות מרובות ילדים, ושהמקום פעיל בכל שעות היממה.

"ראיתי את השיחים והאדמה. כאבתי את כאבם ושמעתי את זעקתם", אמרה בכאב.

שתקתי. לא היה לי מה להשיב על הראיה הטהורה שלה ועל קהות החושים שירדה עלינו, החרדים הרבים שהתפללו שם.

היום היא אמא חד הורית לשני בנים בוגרים וחיה בקיסריה. היא לא חרדית ולא חילונית, אבל עשתה צעדים גדולים, בהתחשב בעובדה שבאה מבית חילוני למהדרין. אביה, יליד גרמניה, היה אתיאיסט ושונא יהדות. היא הוסיפה שהוא הזהיר אותה פעמים רבות שלא יסבול חתן דתי. הוא ודת הם שני קווים מקבילים.

יום לפני הבחירות הקודמות לכנסת החלטנו, אני ובעלי, לנסות לשכנע מכרים "מתנדנדים" להצביע למפלגה חרדית, ולא משנה איזו. נזכרתי בה וצלצלתי.

"שלום יערה. מה שלומך?". עדיין לא ידעתי איך בכלל להתחיל את מלאכת השכנוע, אבל באופן בלתי צפוי שמעתי את המשפט הבא: "יש לי בשבילך הפתעה שתשמח אותך".

"וואי, איזו הפתעה?".

"מחר על הבוקר אני הולכת להצביע פעם ראשונה למפלגה חרדית".

"איזה יופי, את רצינית?", משמיים עשו את העבודה, כך חשבתי לעצמי.

"אני החלטתי מחר להצביע למפלגת הנשים החרדיות".

"מה?", הופתעתי לחלוטין. על זה לא חשבתי.

"ידעתי שזה ישמח אותך", אמרה בביטחון.

"למה חשבת שזה משמח אותי? אני לא בעד".

"אני חשבתי שזה דבר עצום. סוף סוף יש לנשים החרדיות ייצוג בכנסת. זה דבר נפלא בעיני, שנשים חרדיות יוזמות מעצמן ולא נשארות רק בבית לשרת את הבעל". נראה שסטיגמה שנטועה מילדות, קשה לשרש.

"יערה, אנו מיוצגות מצוין בתוך המפלגות החרדיות שכל גדולי התורה חתומים עליהם. רק להן הורו לנו להצביע, וזה מה שרוצים משמיים. מה פתאום למפלגה שקמה באופן עצמאי ואין לה סיכויים?". סימנתי לבעלי שייקח את השפופרת וימשיך את מלאכת השכנוע כמו שהוא יודע בכושר הרטורי הפלאי שלו.

לאחר 3 דקות של דרשה נלהבת על "ועשית ככל אשר יורוך", הוא מסר לי את הטלפון.

"תשמעי", שמעתי את קולה בהתלהבות. "את לא מתארת לעצמך איזה נס שבעלך הסביר לי. הוא פשוט האיר את עיני. מחר אני מבטיחה לך שבקלפי שלי, בשכונה האנטי דתית, החפה מכל ריח של יהדות, לראשונה יהיה פתק של מצווה. סמל של קידוש ה', של מפלגה חרדית שכל גדולי התורה מצווים לבחור. וזה יהיה הקול שלי".

"יערה. ה' יברך אותך על המצווה הנדירה שאת עומדת מחר לקיים". התרגשתי שהצלחנו לשכנע אותה ולדלג על הפילוסופיה שבאה בדרך כלל ונוטה רק לסבך את הדברים.

לאחר ספירת הקולות  ובאחד ממבזקי החדשות, מסרו שהיה קלפי אחד בקיסריה, שבתוכו פתק בודד ויחיד של המפלגה החרדית.

בעוד שתושבי השכונה הקיסרית שמעו על הקול הבודד שזייף להם את אופי השכונה, ידעתי שהקול הבודד הוא שיר הסולו של יערה, שבקע מתוך החושך והאיר את השממה.