פרשת נח: לא צריך להילחם בשמים, חלילה, אלא לחבר את הארץ לשמים

פרשת נח עוסקת בעיקר בנושא המבול. לקראת סוף הפרשה מסופר על תקופה נוספת – דור הפלגה ומגדל בבל.

כשמעיינים בפסוקים המתארים את חטא דור הפלגה, מגלים שרב הנסתר בהם על הנגלה. הפסוקים אינם מציינים מפורשות מה היה חטא בני הדור, וכפי שכותב המדרש: "מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש" (בראשית רבה ל"ח, ו').

מקריאה "שטחית" של הפסוקים לא מובן מה פשעם ומה חטאתם של אנשי דור הפלגה. מה רע בבניית המגדל?

בדברי חכמים במדרש מובאים מספר הסברים ביחס למטרת בניית המגדל, אחד מהם הוא, חיזוק הרקיע וניסיון למנוע מבול נוסף, ובמילים אחרות – ניסיון שליטה על כוחות הטבע. כך כותב רש"י בשם המדרש: "אמרו, אחת לאלף שש מאות חמישים ושש שנים [בשנה זו היה המבול] הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות [חיזוקים]".

כולנו מבינים שאנשי אותו הדור לא היו טיפשים. וכי הם חשבו שאפשרי לעשות שיפוצים ותיקונים לרקיע? משמעות העניין היא אחרת לגמרי.

בוני המגדל לא האמינו שהמבול אירע כתוצאה מהשגחה אלוקית ומתוך רצון אלוקי מכוון ומדויק בעקבות מעשים לא טובים של בני אדם. הם האמינו שהמבול קרה במקרה וכך טבע העולם, ולכן הם ניסו לייצר "חיזוקים לרקיע". הם באמת האמינו שבכוח האחדות ניתן לפתור את "בעיות" הטבע.  הבעיה שהם לא הבינו שהחיזוקים שלהם לא יעזרו. הם לא הבינו שהדרך הטובה ביותר למנוע מבול או כל אסון אחר לא עוברת דרך חיזוקים לרקיע אלא דרך חיזוקים לנפש וחיזוק המעשים הטובים.

התורה חוזרת על האמונה הזו כל כך הרבה פעמים, שהעולם יהיה טוב וכל כוחות הטבע ישרתו את האדם בשלימות נפלאה, אולם בתנאי אחד – שהאדם יחיה כפי רצון השם.

אגב, נח עצמו היה עדיין חי בזמן בניית המגדל, שהרי נח נפטר 350 שנה לאחר המבול, והמגדל נבנה בשנה ה-340 אחרי המבול. יכול להיות שנח ניסה למנוע מהם את בניית המגדל, אך הם לא שמעו לו.

נח התריע בבני דורו במשך מאה עשרים שנה שניתן יהיה למנוע את המבול אם הם ישובו מדרכיהם הרעות, אולם אנשי אותו הדור בחרו שלא להאמין לו והמבול אכן הגיע (רש"י ו', י"ד). צאצאיו של נוח בחרו להאמין באופן עיוור שהמבול היה בסך הכל אסון טבע, וכיוון שכך אין לראות בזה כאירוע מכוון מאת בורא עולם אלא להיפך, אנחנו יכולים לתקן את הבעיה לא על ידי שיפור עצמינו, אלא על ידי בנייה נכונה של "מגדל תמיכה" כדי למנוע את קריסת השמים.

כל כך הרבה אנשים ואולי אפילו רוב האנשים מאמינים שחוקי הטבע הם נסיבות אקראיות ואין שום תודעה מאחוריהם. חלק זה של המגדל עדיין קיים לעיין. גם אנחנו, כמו דור המגדל, מונעים מעצמנו לעתים קרובות את ההזדמנות לראות את הפנימיות של החיים, את ה"לב הפועם" מאחורי מאורעות העולם, את יד ההשגחה העליונה שבכל פרט. נוח לנו להאשים את הטבע מאשר את עצמינו. הטעות קיימת עד כדי כך ש"מי שעולה למגדל רואה עצי דקל כאילו הם חגבים". הנס יכול להיות כל כך גדול, עד שהוא מתנשא מעל הנוף כמו עץ ​​דקל, ובכל זאת, אנו מצמצמים אותו לגודל של חגב ("ונהי בעיננו כחגבים") ואנחנו מייחסים אותו לטבע ולמקרה.

כולנו חווינו בשנים האחרונות את מגפת הקורונה שהשביתה את העולם, לפחות במובן מסוים, והעולם כולו התגייס למציאת חיסון ובניית מגדלים לחיזוק הבריאות. כמה מאתנו ניסו לחפש את רצון הבורא מאחורי כל זה? כמה חיזוקים וסמוכות עשינו בנפשנו פנימה בשביל למנוע מגפות דומות בעתיד?

מדע וטכנולוגיה הם ברכות גדולות, אבל הם רק כלים. עלינו לבנות מגדלים לא כדי להילחם בשמים אלא להיפך – לחבר את הארץ לשמים. למצוא את הקשר בין מה שקורה כאן בעולם לבורא עולם.

כולנו בונים מגדלים, השאלה איזה סוגי מגדלים ומה מטרתם.