סיון רהב מאיר: חוזרים לשגרה, חוזרים לאור של הנשמה

זה היה שבוע ראשון של שגרה השנה. היתה בו פעילות מיום ראשון ועד שבת. במוסדות החינוך, במקומות העבודה וגם אצל 342 אלף סטודנטים שהתחילו השבוע את שנת הלימודים האקדמית. בהצלחה לכולנו.

איך לא ליפול ישר מחודש תשרי, אל שגרה עמוסה ולחוצה? איך החיים לא יהפכו לרצף של מבחנים ומטלות?

בפרשת בראשית שקראנו בשבת מתואר איך אחרי ששת ימי המעשה, אפילו אלוקים הפסיק ונח. רש"י כותב:"מַה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר? מְנוּחָה. בָּאת שַׁבָּת בָּאת מְנוּחָה, כָּלְתָה וְנִגְמְרָה הַמְּלָאכָה".

כלומר, היה בעולם הכול. רק דבר אחד היה חסר: המנוחה, השקט, ההרפיה. אלוקים לימד אותנו שגם מי שהכי מוכשר, וורקוהוליסט והישגי צריך לדעת להתנתק מכל מה שבחוץ - ולהתחבר למה שבפנים.

זה לא מובן מאליו שכל העולם קיבל את המבנה הזה של השבוע. בתקופת המהפכה הצרפתית, למשל, ניסו לבטל בצרפת כל השפעה דתית ועברו לשבוע של עשרה ימים. זה כמובן נכשל.

דווקא בפתיחת שנה של פעילות, זוהי תזכורת למצוא גם בתוך כל הרעש, פעם בשבוע, את יום המנוחה. לתכנן מראש איך נעצור את המרוץ.

שתהיה לנו שנה של עשייה ברוכה, ומנוחה בתוכה.

פרק ב', גם אחרי השאלות

כ-4,000 נשים השתתפו השבוע בזום של קהילת "מתחדשות", ובין היתר שמעו את אפרים רימל. אפרים איבד את רעייתו ציפי ובתו נועם בתאונת דרכים, שבה הפך לנכה. הוא אמר כך:"כשזה קרה, נזכרתי במשפט ששמעתי כבחור צעיר מהרב יהודה עמיטל: 'שאלה טובה עדיפה על תשובה לא טובה'. חשבתי אז שהוא מתכוון לשאלה בשיעור תורה. כלומר, אם הרב שואל שאלה ולא מוצאים תשובה מספיק טובה, עדיף להישאר עם השאלה. אבל הרב התכוון לחיים עצמם.

והנה, לראשונה בחיי, הייתי צריך להתמודד עם שאלה שהיא חזקה יותר מכל תשובה. אני לא יודע למה זה קרה. אנחנו הרי רגילים לשאול כל שאלה את גוגל, ולקבל מלא תשובות, ולגלול ולגלול עד שנמצא תשובה שמתאימה למה שרצינו, והפעם – אין לי את זה. אני לא מבין מה הקדוש ברוך הוא עושה פה, ואני בהחלט חושב שהייתי יכול לכתוב את התסריט אחרת...

ובנקודה הזו בדיוק, החל מסע השיקום שלי. מהרגע הזה שבו אני מבין שאני לא מבין, שאני יודע שאני לא יודע – החלטתי לעשות הכי טוב שאני יכול".

אפרים התחתן לאחרונה עם אילת קולמן, שאיבדה את בעלה עדיאל בפיגוע. "לכל מי שרוצה פרק ב', להתחיל מבראשית, אני אומר שצריך לרצות לרצות. להתאמץ לנסות. שנינו לא הגענו לפרק ב' כי לא היה לנו טוב בפרק א'. אהבנו מאוד את פרק א'. אבל שוב, אנחנו לא מנהלים את העולם. השאלות הגדולות שיש לנו לא גורמות לנו לקרוס. שנינו איבדנו כל כך הרבה אורות, חבל שהעולם יאבד גם את האור שאנחנו יכולים להאיר".

חודש טוב!

השבוע ציינו את ראש חודש חשוון. הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב "משפט מפתח" לכל חודש. על חודש חשוון הוא כתב כך:"כשהנשמה מאירה – גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים".

זה משפט שנכתב במיוחד לחשוון - כלומר, לתחילת החורף, לחודש שמגיע אחרי תשרי, ופתאום אין בו שום חגים. זו תקופה שבה השמיים אפורים יותר והגשם מתחיל, ומביא איתו אולי קצת דכדוך, עם תחילתה של שגרה ארוכה ואפורה. אבל אם בתוכנו הנשמה מאירה, כותב הרב קוק, זה ישפיע גם על הערפל שבחוץ.

הוא מלמד אותנו שאנחנו לא צריכים להסתכל החוצה כדי להחליט איך אנחנו מרגישים. אמורה להיות בנו שמחה פנימית משלנו. אם נסתכל באופן מאיר על המציאות – היא תאיר עלינו בחזרה.

חודש טוב ומבורך.

מה התיבה שלך?

נכון, את סיפור תיבת נח אנחנו מכירים עוד מגן הילדים, אבל המפגש עם הפרשה חושף בכל שנה רעיונות חדשים. פרשנים רבים קוראים לנו למצוא בחיים את "תיבת נח" שלנו. הרי כל אחד צריך לפעמים לברוח ולהתכנס מפני ה"מבול" שמסביב, מכל מה שמטריד ומציק לנו. הרב שלום נח ברזובסקי מסביר בספרו "נתיבות שלום" את המשימה הזו:"אפילו במצבים שבהם משתולל מסביב מבול והכול נראה רע, ישנה תיבת נח שמצילה. כאשר האדם מרגיש שפל וירוד, העצה היא – 'עשה לך תיבה'. לכל אחד יש ניצוץ אלוקי בתוכו, שממנו הוא מקבל כוחות עילאיים ויכול להתעלות, וזוהי תיבת נח שלו, שמצילה אותו מן המבול.

"ובדורנו יש שלוש תיבות נח: התורה, השבת והאחדות. אלה כוחות חזקים של טוב, שאיתם אפשר לגבור על הרע הסובב. פרשה זו שייכת לא רק לאותו הדור. היא לימוד עד סוף כל הדורות, שבכל מצב שבו נמצאים – יש לאן לברוח, וגם במצב הגרוע ביותר, אפשר לדבוק בטוב".

בהמשך לכך, תיבת נח יכולה להיות גם המשפחה, הלימוד, או כל פעילות שנותנת לנו כוח ויציבות, כשהכול מסביב סוער. אז מה התיבה שלכם?

נקודה טובה

"שלום סיון, שמי חיים נחמן קובלסקי ואני זוכה לחנך בתיכון 'אורט פלך בנים' בירושלים. השנה המנהל, יוסי הרשקוביץ, הכניס חידוש לבית הספר: אפליקציה מדהימה ששמה 'נקודה טובה'. כל מורה משקיע כמה דקות ביום כדי לכתוב נקודות טובות על כמה תלמידים, והאפליקציה שולחת את הפרגון אוטומטית, עם גרפיקה של מתנה מרגשת כזאת, ישר לתלמיד ובמקביל להורים שלו.

לא ניתן לתאר את הרוח החיובית שהדבר הקטן הזה הכניס לבית הספר, ולכל היחסים בין המורים לתלמידים להורים. בדרך כלל, אם ההורים רואים שמחפשים אותם מבית הספר, הם רגילים לשאול את עצמם 'מה קרה הפעם?'. עכשיו הם שומעים באמצע היום שהילד שלהם הבריק בשיעור פיזיקה, או עזר לחבר בהפסקה. וכשהילד חוזר הביתה, הם כבר מעודכנים בנקודות הטובות שלו מהיום. וגם אנחנו המורים מרגישים שאנחנו לא עוסקים כל הזמן בלהעיר, אלא גם בלהאיר. אני חושב לעצמי לאילו תחומים נוספים בחיים אפשר להרחיב את הכלי הזה.

מדברים רבות על הסכנות בשיימינג ועל כמה אסור לדבר לשון הרע, אבל לא מדברים מספיק על החובה להרבות בלשון הטוב ובעין טובה, ואז ממילא לא יהיה מקום לרע. כמו שאומרים בתורת החסידות: חושך לא מגרשים במקלות. חושך מגרשים באור.

אני מצרף תמונה מצג הטלפון של תלמיד שלי. ככה נראית רק נקודה טובה אחת ששלחתי השבוע, מתוך מאות".