אייל ברקוביץ’, למי בדיוק קראת בטלנים?!

זה קורה במחזוריות קבועה. כמו שהשמש עולה בבוקר, והסתיו מגיע מדי שנה – כך גם בכל תקופה צץ לו המסית הלאומי, זה שתוקף ומשמיץ את הציבור החרדי בחריפות מעוררת חלחלה. פעם זה יאיר גרבוז, פעם אורי משגב וכמעט תמיד ניתן למצוא שם את אביגדור ליברמן – האיש והמריצה. האדם האחרון שהצטרף לרשימה הלא-מחמיאה הזו הוא שחקן הכדורגל לשעבר ואיש התקשורת בהווה אייל ברקוביץ'.

שלא תטעו, המסיתים הללו הם אנשים שנויים במחלוקת בפני עצמם. ההסתה המזעזעת שיוצאת מפיהם היא רק ביטוי לאישיותם הבעייתית. המקרה של ברקוביץ' איננו שונה במובן הזה. התוכנית שהוא מגיש בערוץ 12 היא מהתוכניות השנויות במחלוקת בכלי התקשורת בישראל (מלבד העובדה שהיא מוגשת בליל שבת, רח"ל), ולא לחינם. עד כדי כך שגדי סוקניק, אחת מאושיות התקשורת המפורסמות בישראל, שבעבר אף הגיש את המהדורה המרכזית באותו ערוץ, כינה אותה "תוכנית פח".

התוכנית שברקוביץ' מגיש לא זוכה לחינם לשורה ארוכה של ביקורות בעייתיות. השיח הזה, שכעת הופנה נגד הציבור החרדי, הוא שיחו ושיגו של ברקוביץ' בדרך קבע. התוכנית הזו צעקנית ומתלהמת, הבהמיות מופגנת בה בכל הזדמנות, והשיח הרדוד שולט בכיפה.

רוצים דוגמאות? לא צריך להתאמץ כדי להביא. במהלך ריאיון שערך ברקוביץ' עם מני נפתלי, לדוגמה, הוא כינה אותו "שקרן" וטען שכל מטרתו בהובלת ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה היא למנף את עצמו ולהיכנס לפוליטיקה. נפתלי השיב כי אין בכוונתו להיכנס לפוליטיקה. העימות הסתיים בעזיבת נפתלי את האולפן לאחר שברקוביץ' הודיע לו שהוא יכול ללכת.

בצלאל סמוטריץ', עוד דמות שברקוביץ' איננו מסוגל להכיל כיאה לאיש שמאל שרוממות הדמוקרטיה אמורה הייתה להיות בגרונו, זכה ל'שטיפה' הגונה מצדו בשעה שהתארח בתוכניתו. לזמר דודו פארוק אמר ברקוביץ', מבלי להתבלבל, כי השירים שלו הם ב"רמה נמוכה" וכינה אותו בכינויי גנאי. התוכנית חוללה סערה תקשורתית וגררה ביקורות רבות, אבל ברקוביץ' ופיו יישארו עמנו למרבה הצער, כי זה בדיוק מה שתקשורת (הכללית כמובן) צריכה – סערות שנושאת בחובם גלים של רייטינג.

(צילום: אבשלום ששוני / פלאש 90)

והיה עוד אירוע בעייתי בתוכנית של ברקוביץ'. זוכרים את האמירה של ליברמן על החרדים והמריצה? אז זהו, זה קרה שם, באולפן לצד ברקוביץ'. ניתן להבין כעת שלא לחינם הלך הזרזיר ליברמן אצל העורב ברקוביץ'. בדבריו המפורסמים כנגד החרדים, לפני אחד מסבבי הבחירות שנערכו כאן, הצהיר ליברמן בגסות: "אני אשלח את החרדים יחד עם ביבי על מריצה אחת למזבלה הקרובה". ברקוביץ' והמראיינת שלצדו, אופירה אסייג, לא נחרדו. אם תהיתם –  הם דווקא נהנו, כאילו הייתה זו בדיחה טובה, והשתעשעו בצחוק מתגלגל לשמע האמירה המזוויעה שמזכירה ימים אפלים בהיסטוריה של עמנו.

כעת, בדברי הבלע שלו עצמו כנגד הציבור החרדי, ברקוביץ' למעשה ביקש לעודד הצבעה לגוש השינוי, זה שמבקש להתבסס על חברי הכנסת הערבים. כן, אותם אלו שרק בימים האחרונים קראו למחבלי "גוב האריות", שבחסדי שמים חוסלו בידי צה"ל, "השאהידים שלנו"... עם אויבים אלו אין לברקוביץ' בעיה. הוא ממוקד בבעיה אקוטית וחשובה בהרבה: הבטלנים. אלו החרדים, "הבטלנים שלא עושים דבר כל היום", כשהוא מצטט בכך אחת לאחת את סיסמאות ההסתה של התקשורת והפוליטיקה הישראלית שנשמעות מזה שנים.

כשברקוביץ' הרגיז את הערבים

בעולם מתוקן, ברקוביץ' בפני עצמו לא היה ראוי כלל למענה על דבריו הקשים, ודאי לא בבמה מכובדת כ'הידברות'. למרות זאת אנו כן נדרשים להגיב, לא בשל מי שהוא, אלא בגלל דמותו הציבורית. אם דבריו הבזויים הושמעו ברמה וזכו לתשומת לב ציבורית רבה – ראוי שגם התגובה לדברי הבלע הללו תישמע בגאון.

דבריו של ברקוביץ', מלבד גסות הרוח שבהם, מדגישים היטב את המשל על הגמל שאיננו רואה את הדבשת של עצמו. בשביל זה אנו כאן – כדי להאיר בפניו את הזרקור על אותה הדבשת. השדר המתלהם, שאמר על הציבור החרדי "בטלנים שלא משלמים מיסים", חב את הקריירה שלו וחלק גדול מכספו למשלם המיסים הישראלי, ובהם של אלו החרדים. עם כל הכבוד לסיסמאות, מה אפשר לעשות שהחרדים כמובן כן משלמים מיסים – ממיסים בקניית מוצרים ועד מס הכנסה? למעשה, הענף שעליו יושב הכדורגל הישראלי ממומן מכספי המיסים שלנו. כן, האיש שמאשים את החרדים בבטלנות בעצם נהנה מכספי המיסים שלהם לאורך הקריירה שלו בכדורגל הישראלי. מבדיקה שערכנו על שנה אחת לדוגמה, עולה כי באותה שנה הטוטו מימן 85% מתקצוב הכדורגל ברחבי הארץ, ומשרד התרבות והספורט מימן 15% נוספים. שני הגופים הללו הם ממשלתיים, ומשרד התרבות והספורט ממומן כולו מהכיס שלנו.

הדבשת היותר גדולה אולי היא הכינוי "בטלנים". קשה להאמין כי דווקא האיש שעשה קריירה מריצה אחר כדורים במגרשים – לא מתבלבל ומכנה את אנשי הרוח והחוכמה "בטלנים". אם זה לא היה עצוב, זה יכול היה להיות מצחיק. אנו איננו זקוקים להוכחות לחוכמתה וגדולתה של התורה, אולם רק נציין כי החזון איש ייעץ בנושאי ניתוחים ובריאות לשומעי לקחו – רק מלימוד התורה.

מכל בחינה שהיא, "הבטלנים" עליהם דיבר ברקוביץ' שונים כל כך מאישיותו ומהחברה בה גדל. אינני מדבר על החסד והמידות התרומיות שקיימות בחברה שומרת התורה והמצוות, או על כך שהחברה החרדית היא סמל למצוינות, בין אם באחוזים אפסיים של פשע, ומן הצד השני באחוזים עצומים של עזרה הדדית – אלא בתמונה הרחבה יותר. בעוד שם, במחוזות הכדורגל והכדורסל, מכבדים ומוקירים רק את היכולת הגופנית, וכתוצאה מכך לאנשים יש תאריך תפוגה קצר מאוד, כאשר בגילאי ה-30 הם כבר נדחקים החוצה והתהילה נותרת מאחוריהם – אנו, הבטלנים כביכול, מכבדים דווקא את המבוגרים יותר: את אלו שקנו חוכמה ודעת. אין מקום בעולם שבו מנהיגים כבני 90 ומעלה, שקנו חוכמה וניסיון רב במהלך שנותיהם, הם אלו שמובילים את הציבור. בעולמות הכדורגל – להבדיל אלף אלפי הבדלות – ה'כוכבים' הגדולים הם דווקא האנשים חסרי ניסיון החיים, שלא חצו עדיין את גילאי ה-30. תאמרו אתם: איזו חברה מבין השתיים היא חברה בטלנית ואיזו חברה למופת?

ואולי לקח חשוב נוסף, שלמרבה הצער אנו מכירים זה מכבר, אך עצוב להיווכח בכך פעם אחר פעם: דמם של החרדים במדינת ישראל הותר. די אם ניזכר בדברים שאמר ברקוביץ' על הפוליטיקאים הערבים. היה זה בתוכנית ששודרה ב-17 באוגוסט 2018. לאחר שאסייג סיפרה כי חברי הכנסת הערבים, ובייחוד חברי הרשימה המשותפת, אינם רוצים להתראיין לתוכנית, ברקוביץ' הגיב ואמר כי אינו מסכים לראיין אותם וכינה אותם "מרגלים" ו"מחבלים". בעקבות דבריו התוכנית הושעתה לשבוע, וברקוביץ' פרסם התנצלות על דבריו. הפעם, אל תמתינו להתפתחויות או התנצלויות, התוכנית תימשך כרגיל וברקוביץ' ימשיך להיות מועסק בערוץ התקשורת הנצפה בישראל.

אבל אולי ישנה תקווה. אולי עוד נראה את ברקוביץ' ודומיו מתעשתים ומגלים את האמת והאור שביהדות ובתורה. בעבר, ברקוביץ' התעמת עם מאמנו שלמה שרף, שבתחילה מיעט לתת לו דקות משחק, אך ככל שהתקדמה עונת המשחקים, העלה את מספרן בהדרגה. יחסו של שרף גרם למריבות בינו לבין ברקוביץ' הצעיר, אך מאוחר יותר הודה הקשר לשרף על גישה זו, אחרי שהבין שהיא הייתה לטובתו. לפעמים, מר ברקוביץ', מגלים את האמת מאוחר יותר. נקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.