3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: פעם שלישית גלידה

1. האם אתה רוצה לפגוש שוב את השכן הזה?

לפגוש את אותו אדם שאתה מבקש לא לפגוש, זו כבר אמורה להיות טעות גדולה.

זה אומר שאתה הולך באותה דרך בלי לחשוב, שאתה הולך באותה דרך בלא להביט ימין ושמאל. שאתה צועד באותו מסלול בלי לקחת בחשבון את המהמורות.

אתם מכירים את זה שאנחנו עושים משהו רק בגלל שאנחנו רגילים אליו?

שאנחנו צועדים בתלם, רק בגלל שכך נהוג?

שאנחנו מתקדמים באותו שביל במבוך רק כי נראה לנו שזה השביל היחיד?

אז הגיע הזמן להבין שיש הרבה דרכים למקום. הרבה דרכים להגיע להקב"ה ולהבדיל, דרכים רבות להגיע לכל מקום ומקום.

כשאני צריכה ורוצה להגיע לאמא שלי הקשישה פעם ביום לפחות, אם לא פעמיים, אני מחפשת דרכים נוספות. מחפשת דרך נוספת, דרך ביניים, דרך שונה.

וגם אם העיקוף מאריך לי את הדרך, אני הולכת משם. פעם מהרחוב הזה, ופעם מהרחוב השני, למה ללכת באותה דרך כל הזמן ולהישאר באותו מקום? למה ללכת באותה דרך ולפגוש את אותם אנשים בדיוק? למה לא להיות יותר יצירתית ולחפש דרכים חלופיות? מדוע?

כך אני הולכת לי סביב ופוגשת בכל פעם מישהו אחר, רואה רחוב אחר, מכוניות אחרות שעומדות בצד, כביסה תלויה בצורה שונה, ילדים אחרים שיוצאים מהבית עם ההורים לאיזה שהוא מקום וחתולי רחוב שונים ומשונים.

טעות: הולכים כמו רובוטים בדרך הסלולה מבלי להביט ימין ושמאל.

2. אין גלידה חינם!

הכי נחמד לקבל מתנות חינם, נכון?

לקנות שני סטים של בגדים ולקבל את השלישי חינם. לקנות קרם פנים ולקבל שפתון חינם. לקנות שתי שמיכות ושתי כריות ולקבל סט מצעים חינם.

אז זהו, שכמעט אף פעם אין דבר כזה, "מתנות חינם".

אותו מוכר סדקית, שנותן לך מחט בתנאי שתקנה חוט - לא רוכש מחטים ומקבל מתנה חוטים.

מוכר המכולת, אם ייתן לך חלב בתמורה לקנייה שערכת, מעולם לא זכה בחלב חינם.

נהג המונית, שהסכים לקחת אותך ללא תשלום, לא מילא מעולם את רכבו בדלק חינם.

מוכר הבגדים שנותן לך בגד חינם, לא קיבל בגדים חינם כדי לחלק אותם.

חוץ ממקרים יוצאי דופן, זה לעולם לא קורה.

למה חשוב שתדע זאת?

כי רק לעיתים רחוקות מחליט אדם לחלק מתנות לידידיו. לעיתים רחוקות עוד יותר מחליט לחלק שי למכריו, ולעיתים עוד יותר רחוקות מחליט לחלק שי לשונאיו.

אז איך זה שאנו רואים תחת כל עץ רענן מודעות בלשון זאת: "קנה גבינה אחת ותקבל את השנייה חינם?".

אהה, על פי רוב,  הגבינה היא חינם, אבל אם תבדקו היטב תגלו שמחיר הגבינה יהיה מגולם בקנייה באופן אחר.

פעם יתנו את הגבינה חינם, כי הבשר עולה במקום זה פי שניים מאשר במקום אחר.

פעם יתנו את החוטים חינם, כי רוצים שתיהפך לרזונטור של החנות ותפרסם את עצם מציאותה.

פעם יתנו את המוצר חינם, כי רוצים לקנות אותך.

והכול בסדר גמור. רק שצריך לדעת זאת. כי אם אתה באמצעות קנייתך, הופך לזה שמפרסם את החנות, למשל, כדאי שתדע שהפכת לכזה. יתכן שאין לך בעיה עם זה אבל דע לך שאין גלידה חינם. זה הכול.

טעות: סבורים שיש מתנת חינם בעולם.

3. גלידה היא הטעם של החיים

אני לא מאמינה שיש אדם שאינו אוהב גלידה.

מי שאינו אוהב את טעם השוקו, יאהב את הווניל.

מי שלא אוהב את טעם התות, יאהב את הבננה.

מי שלא אוהב מתוק, ימצא ללא סוכר.

בכל מקרה, כל אדם (חוץ מכמה הזויים...) יאהב את הגלידה המשכרת.

ובכל זאת, בכל פעם שאנו מסיימים את גביע הגלידה, אנחנו מצטערים על כך שהתחלנו אתו בכלל. "מי היה צריך את זה?".

"למה אכלתי את זה?".

"איך התפתיתי שוב?".

"אין לי גבולות בכלל".

כולנו מכירים את נקיפות המצפון שתוקפות אותנו עם אוכלנו את הגלידה.

האם הגלידה היא באמת טעם החיים?

לא בטוח בכלל!

טעם החיים הוא משהו שאנחנו יכולים ליהנות ממנו גם בזמן שאנחנו מבצעים אותו, וגם כשאנחנו מסיימים. טעם החיים צריך להיות דבר שאיננו מצטערים עליו בחיים.

אז בואו נבדוק את טעם החיים שלנו.

יתכן שזו הגלידה, במקרה שאנו אוכלים, נהנים ולא מצטערים בכלל.

יתכן שזו לא תהיה הגלידה, כי אנחנו מבכים על הטעות הנוראה שעשינו באכלנו אותה.

לא שווה לעשות דבר שמראש ידוע שהוא לא נותן שום טעם לחיים.

השאלה אם מצליחים להתגבר על הסקרנות, על ההנאה, על הריח ועל הטעם.

 טעות: חושבים שדבר חומרי הוא "טעם החיים" שלנו.