מה שלמדתי מיאיר לפיד: "שונאי יהדות לא באמת מתים, הם רק מתחלפים"

אני זוכרת אותו בגלגול הקודם שלו, לפני קצת יותר מעשרים שנה. מנחה שנון וגאה, עטור בחיוך כובש, בלורית וים של כריזמה, שתמיד אהב ללבוש רק חולצות שחורות. התראיינו אצלו כל המי ומי, וכל השאר עמדו בתור. כמראיין, הוא היה דווקא לא רע. מתוחכם ומצחיק, לגמרי אהוב הקהל.

אבל עוד קודם הכרתי גם את אבא שלו. יוסף טומי לפיד היה ניצול שואה, שגדל בבית הונגרי חם עד מלחמת העולם השנייה, ששרד את גטו בודפשט ואת הטבח ההמוני בנהר הדנובה, יחד עם אימו, בהשגחה פרטית מופלאה. אחר כך זכו לעלות לארץ, וברבות הימים הפך לחבר כנסת שהקים את "שינוי", מפלגה חדשה שנשאה על דגלה בגאווה את חדות הפילוג והשנאה כנגד עולם התורה. האמת היא, שבכאב הגדול על כל מה שעברו ובהערכה הגדולה שלי לניצולי שואה, אף פעם לא הצלחתי לכעוס עליו באמת. הוא היה דמות שתמיד סקרנה אותי, וגם כשהוא דרך על הערכים שלימים יהפכו להכי מקודשים בעיניי, הייתי אז צעירה מכדי להבין, ובעיקר מלאת חמלה כלפיו.

ושנים עברו מאז. לפיד האבא כבר נפטר מן העולם, ואיתו נגנזה גם המפלגה שלו, תודה לא-ל. אבל שונאי יהדות, עד בוא גואל, כנראה לא באמת מתים, הם רק מתחלפים. או אז קם לו יורש צעיר, נמרץ מאביו וחדור מטרה, שביקש לסיים את מה שהתחיל.

האמת? בהתחלה, כשהבנתי שיאיר לפיד רץ לכנסת, הרגשתי מבוכה. חשבתי כמה סופר מוכשר הוא היה, כמה שירים יפים הוא כתב שליוו אותי בילדות שלפני התשובה, וכמה כריזמטי בקילוגרמים היה כמראיין שנים לא רבות קודם לכן. אבל בשום שלב לא חלמתי, אפילו לא בצחוק, שיום יבוא ויאיר לפיד ייכנס באמת לכנסת. אדם שאין לו שום רקע צבאי משמעותי, או אג'נדה אמיתית להחזיק בה כדי למכור להמונים. גם כשזה קרה, אף פעם לא האמנתי שהוא עוד יהיה ראש ממשלה, כמו שהצהיר שיהיה וחלם חזק להיות.

לפיד, 2012 (צילום: פלאש 90)

ואז באו ימים אחרים. בחירות על בחירות שבהתחלה התייחסנו אליהן עוד קצת בהומור, שמהר מאוד התחלף בדאגה: שום מפלגה לא הצליחה להרכיב ממשלה, ומדינה שלמה צריכה בינתיים להתנהל. ואז, בלי שממש הבנו איך, קיבלנו ראש ממשלה חדש, שקיווינו שהכיפה הקטנה והכמעט בלתי נראית על ראשו תציל את המצב במלחמה על היהדות שלנו בארץ הזאת, ותעזור לו בקבלת החלטות גורליות שנדרש להן. אבל חלומות לבד ומציאות לבד. בנט ייזכר לדראון עולם על החרפה שניסה להמיט על כולנו.

וברקע, יאיר לפיד ממשיך לחלום. בכל מחיר הוא רוצה להיות ראש ממשלה. בכל מחיר הוא וחבריו מצליחים להעביר חוקים נבזיים שמנסים להכרית את נשמת האומה הזאת, לנתק ממנה את הלב הפועם בה, ולשכנע את כולנו שאנחנו נורא יפים גם בלי תורה, וגם לגמרי יכולים לחיות בלעדיה.

בשלוש שנים מהירות, מישהו ניסה לעשות עלינו סיבוב שכמעט עלה לנו ביוקר. מישהו ניסה להעביר כאן מהלך מהיר שיגדיר מחדש בשביל כולנו מי אנחנו באמת, בכל האמצעים ובכל הכוח: דרך גיור רפורמי, נישואים אזרחיים, הכנסת חמץ בצבא ובבתי החולים בפסח, ביטול הקווים הכשרים לציבור החרדי, ניסיון לסתימת פיות וסגירת התקשורת הימנית, האצת רפורמת הכשרות, כניעה לחיזבאללה בהסכמי הגז, מסירת מאגרי מים לירדן ללא תמורה, עידוד התבוללות, ביטול ועדות להפסקת הריון ובכך עידוד הפלות, ביטול חוק האזרחות, מדינת כל אזרחיה, נישואים אזרחיים, תחבורה ציבורית בשבת, סל תרופות לטרנסג'נדרים במקום לחולי סרטן, מחיקת הזהות היהודית במוסדות החינוך ובניצוחו של משרד החינוך, דרך משבר דיור חמור ותשלום חודשי של 700 מיליון שקלים למשפחות של מחבלים.

כשמסתכלים על זה, מבינים שמישהו לא בזבז זמן. שמישהו כאן היה יהיר לחשוב שהוא גדול מהיסטוריה בת אלפי שנים. מישהו חשב שהוא אמיץ מספיק לצאת למלחמה נגד מי שאמר והיה העולם, ולקרוא תיגר נגד כל הערכים המקודשים ביותר שהם בלב ליבה של היהדות, בה תלוי גם המשך קיומו של עם ישראל.

שמישהו באמת האמין שהתחבורה הציבורית בשבת היא זו שתציל אותנו. שמאות אלפי ילדים, נשמות טהורות שגדלות כאן, חייבים לדעת מה זה טרנסג'נדר לפני שהם יודעים מי זה אברהם אבינו. שלרמוס ולהעמיד מערך שלם של גיור, שעליו תלויים כל הדורות הבאים של עם ישראל בסכנה קיומית נוראית, ולנסות להגדיר מחדש מי הוא יהודי – זה מה שיבנה כאן בבסיס הדברים יהדות פוטוגנית ונחמדה יותר, מדינת כלל אזרחיה, שחלילה לא דוחה מי שמבקש להיות חלק ממנה. לקבל את כולם. רק בלי להשאיר שום דבר ממנה באמת.

ואחרי כל זה, ראש ממשלת המעבר, מר יאיר לפיד, אני רוצה להגיד שהבנתי.

תודה שלימדת אותי איזה שינויים מרחיקי לכת אפשר לעשות בתקופה קצרה כל כך. תודה שלימדת אותי כמה חשוב לעמוד על העקרונות שחשובים לי באמת ובלי לראות בעיניים. תודה שהראית לי מה רב כוחה של קבוצה קטנה אחת בעם שמבקשת לעשות שינוי, ותודה שהוכחת לי כמה עמוקה עד תהום ראייתם של גדולי הדור. תודה שהוכחת לי שגם מראיין בחולצות שחורות בפריים טיים יכול בסוף עוד להפוך ראש ממשלה אם הוא רק ירצה... ומול זה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, איזו נשמה אינסופית יש לי – שיכולה לגדול ולהתעלות לאן שאני רק ארצה. ויותר מהכל, תודה לך שחיזקת אותי כמה ש"רבות מחשבות בלב איש – ועצת השם היא תקום". כמה לא משנה מה רב הכאוס סביבנו – כולנו בסוף רק בידיו הרחומות של אבא.

לסיכומו של דבר, "אין חדש תחת השמש", אמר החכם באדם. ההיסטוריה, שאולי לא טרחת להעמיק בה, מתעקשת לספר את אותו הסיפור כבר אלפי שנים: תמיד יהיה מי שינסה לפגוע בנו. תמיד יהיה מי שינסה להשפיל את אמונתנו עד עפר. תמיד יהיה מי שינסה לדכא את קיומנו ולשכנע אותנו שעם חופשי הוא חלילה חופשי מן המצוות. אבל אנחנו, מאמינים בני מאמינים, יודעים שכמו שכתב רבי יהודה הלוי, "עבד השם הוא לבדו חופשי", ולא משנה כמה גרועה נראית המערכה ברגע נתון וכמה רע נדמה שהיא עומדת להסתיים – הסוף הוא תמיד סוף טוב בסוף.

והלוואי שאת השיעור שלי, שלמדתי דרכך, הפעם אני איישם היטב. שמידה כנגד מידה אזכור כמה כוח יש לי בידיים לפעול ולשנות טוב לעם ישראל, כמה עוצמה חבויה בי, כמה כוח רצון שיכול לבנות עולמות, כמה כוח השפעה אדיר יש ליהודי אחד אם רק ירצה. אימפריות שלמות שביקשו למחוק אותנו נמחקו ונעלמו מן העולם. מנהיגים כריזמטיים ושונאי תורה עלו גבוה – וגם נפלו בסוף עד עפר, הכי נמוך שיש. אבל עם ישראל ועולם התורה לעולם יעמדו, לא משנה כמה ינסו לגדוע את שורשיו של העץ שעליו אנחנו יושבים ושבצילו אנו חוסים.

ובינתיים, לא אוותר על חובתי המוסרית להצביע ולשאת בגאון את כבודה האבוד של התורה. להשמיע קול זעקה נגד כל מי שמנסה להאבידה מן העולם. ובעיקר, לשאת באחריות שלי כיהודייה להילחם על עתיד טוב יותר לעם ישראל. כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, וממשיך להאמין בלב שלם יותר מתמיד, שגם אם יתמהמה – בכל יום שיבוא אחכה לו. וגם אתם, אל תוותרו על זכותכם וחובתכם להשפיע: פשוט לכו להצביע.