"נשים מספרות שנפקדו וזכו לישועה, וכולנו בוכות"

כשאני משוחחת עם אביטל פרל המתגוררת סמוך מאוד למקום המשכן בשילה, היא נשמעת נרגשת. "אני חייבת לספר לך סיפור", היא אומרת, "בדיוק לפני שעה התקשר אליי מישהו וסיפר שהוא מורה ובשנה שעברה הגיע  לבקר כאן עם תלמידים שרצו לראות את מקום המשכן. הייתי בטוחה שהוא רוצה לתאם סיור נוסף, וכבר הוצאתי יומן כדי לרשום תאריך, אלא שאז הוא הוסיף: 'אני מדבר כעת מחדר לידה – נולד לנו בן אחרי שנים של ציפייה, בדיוק תשעה חודשים אחרי שהתפללתי כאן'".

זהו לא הסיפור המרגש הראשון שאביטל שומעת, אך נראה שבכל פעם היא מתרגשת מחדש. "מקום המשכן בשילה הוא לא סתם מקום היסטורי", היא מציינת, "שילה הוא למעשה התחנה המשמעותית ביותר של המשכן אחרי שנכנסו בני ישראל לארץ. המשכן היה פה במשך 369 שנים. אמנם אין בשילה קדושה כמו בהר הבית, כי הקדושה במשכן הייתה נכון לאותה שעה. אבל יש למקום סגוליות גדולה ונשמעים כאן המון סיפורי ישועות ובעיקר סיפורים על נשים שמגיעות להתפלל וזוכות להיפקד".

קשורה למקום המשכן

"האמת היא שאני מחוברת למקום המשכן מאז שהייתי ילדה", מספרת אביטל, "אמנם לא גדלתי באזור, אך אבא שלי הרעיף עלינו אהבת תנ"ך, וכשלמדנו יחד מספר שמואל על נדודי ארון הברית ועל אלקנה וחנה, הוא לקח אותנו לסיור בשילה. באותם ימים לא היה כאן כמעט כלום, אבל היה ברור שמדובר במקום המשכן, ומאותו רגע התחלתי להרגיש שיש לי מקום חם בלב לסיפור של אלקנה וחנה, ולקשר המיוחד שהיה להם עם עם ישראל. בהמשך, כשסיימתי את הלימודים, הגעתי לשילה כחלק מהדרכה בתנועת נוער ומאוד התרגשתי מכך שאני מגיעה לשילה הקדומה".

(צילום: ארכיון שילה הקדומה)

מאז כבר שמונה שנים שאביטל נמצאת בשילה. "התחתנתי ואני מתגוררת סמוך מאוד – בגבעת הרואה. אגב, גם השם של היישוב בו אני מתגוררת נקשר באופן ישיר למשכן בשילה, כי באותם ימים היו אוכלים את הקרבנות 'בכל מקום שראו ממנו את המשכן'.  אני פותחת את החלון בבוקר ורואה באופן ישיר את שילה הקדומה".

אביטל מדגישה שיש גם הוכחות ממש מוחשיות לכך שבדיוק באזור הזה היה המשכן. "במהלך השנים נמצאו על הגבעות שמסביב לשילה הרבה מאוד חרסים, עצמות של בעלי חיים כשרים וכלים שמעידים על אכילת קורבנות, כמו גם ראשי חיצים, תכשיטים ושברי זכוכיות. כיום יש במקום אתר ארכיאולוגי שנעשות בו חפירות המתעדות לא רק את תקופת המשכן אלא גם את תקופת בית שני ותקופות מאוחרות יותר. כשרואים את כל הדברים האלו אפשר להרגיש בחוש את הקדושה שהייתה במקום ואת התכונה הרבה של אותם ימים. המעניין הוא שהשפע הארכיאולוגי הוא בלתי נגמר. בכל חשיפה נחשפים אוצרות חדשים".

מהמשכן עצמו נותר שריד כלשהו?

"הדבר היחיד שנותר הוא מסגרת מאבן בגודל של חצר המשכן – 50 על 100 אמה. ידוע לנו שהמשכן בשילה היה בנוי בחלקו התחתון מאבנים ובחלקו העליון מיריעות. מסגרת האבן שקיימת עד היום היא אחת ההוכחות החזקות ביותר לקיומו של המשכן בדיוק במקום הזה".

(צילום: ארכיון שילה הקדומה)

לראות ניסים

אביטל מציינת שהיא מוצאת את עצמה לא פעם מהרהרת בסיפור של אלקנה וחנה. "הרי מדובר בתקופת השופטים, כאשר עם ישראל היה במשבר גדול, ואז מתחיל סוג של מעגל שחוזר על עצמו – עם ישראל עובדים עבודה זרה, ואז נענשים, לאחר מכן 'ותשקוט הארץ', ואז שוב מגיעים סיפורים קשים, כמו פסל מיכה, פילגש בגבעה ועוד. בתוך כל התקופה הלא פשוטה הזו יש את אלקנה וחנה שמוסרים את נפשם ועולים למשכן כדי להביא את עם ישראל לשילה. יש מדרש שמתאר איך שאלקנה נהג לעלות לרגל ארבע פעמים בשנה, ובכל פעם הוא היה עושה זאת מדרך אחרת כדי להביא אתו עוד ועוד אנשים אל המשכן. הוא בעצם ראה לעצמו כשליחות לצאת למסעות ברחבי הארץ כדי לשכנע אנשים לבוא למשכן ולהידבק בקדושה. הוא וחנה ממש הקדישו את חייהם למען הפצת שם השם. הדבר המדהים הוא שגם כשחנה מבקשת בן – היא אומרת בתפילתה שהיא לא מבקשת אותו עבור עצמה אלא בשביל עם ישראל. אני מרגישה שהסיפורים האלו משפיעים גם על החיים האישיים שלי, כשאני שואלת את עצמי איפה זה פוגש אותי, ואיך אני יכולה לנסות להיות כמו אלקנה וחנה".

(צילום: ארכיון שילה הקדומה)

יש זמנים מיוחדים שבהם אנשים מגיעים להתפלל בשילה?

"מגיעים לכאן במהלך כל השנה, וכמובן בחול המועד סוכות ופסח, אנשים ממש מרגישים שהם עולים לרגל. בכל שנה בתאריך כ"ה באלול יש כאן אירוע של 'תפילת חנה' עם הרבנית ימימה מזרחי. מגיעות אלפי נשים שרוצות להיפקד ומרגישות זכות גדולה להתפלל כאן בערב ראש השנה – היום בו נפקדה חנה. בכל שנה מתקיים כאן אירוע נשים מיוחד ומרגש מאוד.

(צילום: ארכיון שילה הקדומה)

"בכלל, נשמעים כאן הרבה מאוד סיפורי ישועות. נשות היישוב שילה נוהגות לאסוף בקביעות שמות של נשים המחכות לפרי בטן ויורדות עד מקום המשכן כדי להתפלל למענן. באופן אישי אני מכירה כמה וכמה ילדים שנקראו בשם שמואל, לאחר שאימהותיהם התפללו כאן את תפילת חנה וזכו להיפקד. באופן אישי מוכרת לי אישה שנפקדה לפני כ -30 שנה וקראה לבנה שמואל. עד היום היא מגיעה לכאן בקביעות ומחזקת את הנשים עם הסיפור שלה. גם אני באופן אישי מרגישה שמאז שאני מגיעה לכאן בקביעות אני רואה סייעתא דשמיא מיוחדת. זה מתבטא על כל צעד ושעל. אי אפשר אחרת".