סיון רהב מאיר: הבחירות חשובות, ולא רק בקלפי

בווטסאפ שלי קרו שני דברים במקביל בתחילת השבוע: זה התחיל בעדכונים על מבצע "בשעה טובה". הרי יחד עם המעבר לשעון חורף, קיבלנו הלילה שעה במתנה. 60 דקות שלמות. המיזם הזה מבקש מהציבור להקדיש את השעה הזו לשידוכים – לחשוב על רווקים ורווקות שאנחנו מכירים ולנסות להציע, לשתף, לחבר. בשנה שעברה, כלומר במעבר הקודם לשעון חורף, השתתפו במיזם יותר מעשרים אלף איש, ולא מעט חתונות כבר התרחשו בזכות השעה הזו. הלילה השתתפו בו כמה עשרות אלפים, בשלל פורומים וקבוצות שלא הפסיקו לפעול.

ואז – פיגוע ליד קריית ארבע. עדכונים בלתי פוסקים על מחבל שפתח בירי על אב ובנו, ועל התוצאה הנוראה: הרוג וארבעה פצועים.

הסתכלתי על הדיווחים הסותרים האלה, שנראו הזויים כשהם רצו במקביל: מצד אחד – רצח, טרור, אלימות, ניסיון להפסיק חיים. מצד שני – חסד, אכפתיות, רצון להקים משפחות ולהרבות חיים.

אנחנו בדיוק בתפר בין פרשת נח לפרשת לך-לך. פרשת נח מתארת אנושות אלימה, חסרת תקווה: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹוקים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". בפרשת לך-לך עולים על בימת ההיסטוריה אברהם אבינו ושרה אימנו, שמלמדים אותנו לעשות צדקה ומשפט, להאיר, להביא ברכה לעולם. הקרב הזה עדיין לא הוכרע.

הדברים מוקדשים לעילוי נשמת ההרוג, ולרפואתם השלמה של הפצועים.

מה ה"לך לך" שלך?

על פי חוק, מציינים בישראל בשבוע הזה, שבו קוראים את פרשת לך לך, את יום העלייה. אברהם אבינו היה העולה החדש הראשון. הוא הראשון שהגיע לישראל וקרא לה בית, ומיליונים צעדו בעקבותיו, באלפי השנים שאחר כך. הרב אליהו דסלר מתאר כיצד אברהם כיוון את המצפן, ולמעשה היה דוגמה לכולנו אחריו:"כל הניסיונות של אברהם אבינו היו להישיר הדרך לפנינו. כל התעוררות של אדם ללכת פתאום לארץ הקדושה היא מניסיון 'לך לך', ובאמת מה נפלא איך נשארה אהבת הארץ בלבנו אחר שגלינו ממנה זה אלפיים שנה!

"כי אין זו אצלנו לאומיות כאצל העמים – כי אז הייתה חס ושלום הארץ הקדושה נשכחת מכבר מלבנו, כמו שאר העמים שגלו זמן רב מארצם. אבל אהבה זו תלויה בקדושה שבארץ, ואותה קדושה דבוקה בנו, כי היא ירושה בנפשנו מאברהם אבינו, שמסר נפשו לעמוד בניסיון של לך לך".

הבחירות שלנו

1. כן, גם בפעם החמישית, זו זכות לחיות במדינה היהודית-דמוקרטית שלנו, שבה מחליפים שלטון בפתק ולא בטנקים שעולים על הפרלמנט.

2. כן, יש משמעות לכל קול. קודם כל כלפי עצמנו, כלפי מי שאנחנו, אבל גם כלפי התוצאות הסופיות. לכל מי שמיואש, אדיש או מזלזל, נזכיר את דברי הרמב"ם: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם - חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

3. התאריך העברי של יום הבחירות היה ז' בחשוון. בכל שנה ביום הזה משהו משתנה בנוסח התפילה. אנחנו מתחילים לבקש ולהתפלל לגשם, ואומרים "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה". השנה זה באמת זמן מתאים לבקש גשם, שישטוף הכול, ונתחיל בעולם נקי יותר.

4. אנחנו שומעים את השורש ב.ח.ר אינסוף פעמים בתקופה הזו, סביב פעולה אחת בלבד – בחירה בקלפי. אבל פרשת השבוע, "לך לך", מזכירה לנו שהבחירה החופשית שלנו לא מסתיימת בפתק. היא נמשכת בכל רגע ורגע בחיינו. אברהם אבינו ושרה אימנו עולים השבוע על בימת ההיסטוריה. פסוק אחרי פסוק הם בוחרים בטוב, באמונה, בצדק וביושר. הפרשה מתארת את בחירותיהם הטובות והנכונות כלפי המשפחה, השכנים ואפילו האויבים שלהם. כך שאנחנו בוחרים בקלפי, אבל גם בדרך לשם – איך לנהוג בכביש בדרך להצבעה, איך לנצל את יום החופשה, איך להתייחס לעובדים שבכניסה.

בחירות טובות.

המנהיג הראשון שלנו

אני כותבת מאולפן הבחירות, באמצע שידור. מצאתי פה במהלך הלילה הארוך הזה קטע של הרב חיים נבון על פרשת השבוע. הוא מזכיר לנו שהמנהיגות הפוליטית חשובה, אבל יש עוד מנהיגות, חשובה לא פחות. וכך הוא כותב:"לפני כ-4,000 שנים, איש זקן ואישה זקנה יצאו מתורכיה לארץ כנען. מן הסתם בני התקופה חשבו שזה לא עניין גדול. את הכותרות תפסו, כרגיל, מלכים ומלחמותיהם, שרים ותככיהם.

"אם מישהו בכלל ידע אז על האיש הזקן והערירי הזה, הוא ודאי בז לו בלעג. מי בכלל שמע עליו, על העם הזעיר של בניו, ועל אמונתם המשונה.

"והיום, איש לא זוכר את המלכים והשרים שחיו במזרח התיכון בימים ההם, אבל כולם זוכרים את האיש הזקן ההוא. קרוב לארבעה מיליארד איש ואישה בעולם רואים את עצמם כממשיכיו של אברהם אבינו".

אז בימים הקרובים נמשיך לעסוק הרבה במנהיגות הפוליטית. זה חשוב. אבל הפרשה מזכירה לנו להתייחס ברצינות גם למנהיגות חינוכית ורוחנית, שמשפיעה לנצח.

לך לך

בהרצאות באנגלית אני מגלה כמה קשה לתרגם את שתי המילים האלה כמו שצריך: "לֶךְ לְךָ". הציווי שנאמר לאברהם בפרשת השבוע מורכב משתי מילים דומות אבל שונות. זה לא "לך לירושלים" או "לך לתל אביב". פרשנינו מסבירים שיש פה בקשה ללכת – אבל לתוך עצמך, פנימה לתוך הנשמה שלך. שתי המילים הראשונות שנאמרו אי פעם ליהודי הראשון הן קודם כל לזוז, ללכת, אבל להתבונן היטב פנימה. רק מתוך כך אפשר לצאת אחר כך אל העולם כולו.

אברהם מתבקש למצוא את הייעוד שלו, להיות הגרסה הכי טובה של עצמו, לבשר בשורה לעולם כולו. בספר "שפת אמת" נכתב רעיון מהפכני: "הציווי 'לך לך' נאמר מה' יתברך לכל האנשים תמיד, ואברהם אבינו – שמע וקיבל".

כלומר, הקריאה הזו למימוש עצמי מהדהדת בעולם כל הזמן, לכל אדם, צריך רק לשמוע את התדר. גם לנו, בניו של אברהם אבינו, נאמר "לך לך". גם ברגע זה.

שנזכה לשמוע.