"אין כניסה לבעלי חיים": על תורת הגזע שנוצרת בלי תורה

התחביב של חלק מהאוכלוסייה לגדל כלבים או חתולים הוא לא חדש. נאמנות הכלבים לבעליהם תמיד מעוררת השתאות, וכמוה גם ההתחנפות של החתולים המבקשים להתפנק... מצד שני, לא אחת יוצא לנו לשמוע התבטאויות בסגנון "הלוואי ובני אדם היו נאמנים כמו הכלבים"... מדוע זה כך? האם זה צודק?

אז נעשה סדר. חז"ל כבר אמרו: "אמר רבי יוחנן: אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה וכו'..." (עירובין ק ע"ב).

כלומר, אם לא היתה ניתנת התורה, היינו יכולים וצריכים ללמוד דרך ארץ והתנהגות מבעלי החיים. אם כך, מדוע בעצם ניתנה לנו תורה, אם למעשה היינו יכולים ללמוד הכל מבעלי החיים?!

התשובה לכך היא, שאם לא היתה ניתנת תורה – אכן היינו לומדים מבעלי חיים, בדיוק כמו שהצוררים הגרמנים עשו... הם למדו מבעלי החיים, והגו על פי זה "תורה" שלמה, האומרת: החזק הוא השורד והשליט! דגים גדולים בולעים דגים קטנים, בעלי חיים חזקים טורפים כל מי שחלש מהם – וכך בדיוק זה צריך להיות גם אצל בני אדם. הם קראו לזה "תורת הגזע". כמה אופייני הוא, שבדיוק שם, בגרמניה ה"מתורבתת", הוקמו לראשונה בעולם ארגונים הדואגים לרווחת בעלי חיים ולמניעת צערם... אותה מדינה שלאחר שנים הפכה למכונת השמדה משומנת כלפי חולים, מוגבלים ויהודים. כדי שלא נגיע למקום הזה – כן קיבלנו תורה.

צריך גם לדעת שנאמנותם המופלאה של הכלבים לא מזכה אותם בנקודות. זה מובנה אצלם מטבע בריאתם, ואין להם שום בחירה בעניין. כאלו הם. חוסר הנאמנות או חוסר רגישות לזולת שקיים אצל בני אדם – זו עובדה מצערת מאוד, אך זה בדיוק העניין. זו המשימה שלנו כאן. הגענו לעולם הזה בדיוק כדי להשתפר בנקודות אלו (כמו נקודות נוספות רבות). ההתחשבות בזולת זו עבודה של חיים.

אדם שמקדיש את כל רגשותיו לבעלי חיים במקום לבני אדם – מחמיץ משהו. לא מקרה הוא, שרוב המתבטאים בסגנון המוזכר לעיל, לוקים בעצמם בחוסר סימפטיה לסביבתם.

הכלל הוא: בעלי החיים נבראו כחלק מתפאורה ענקית שנועדה להעניק לנו את הכלים להיות אנשים טובים יותר, ולא להפך.