"יש סיבה אחת טובה למה לא לפרק?"

"יש כאן שיחה דחופה, זוג שנמצא עכשיו ברבנות, ואומרים שאם הם לא יקבלו מענה אז...".  במילים הללו החלה באחד החודשים האחרונים, פניה בהולה מהמוקד הטלפוני.

קיבלתי מיד את השיחה, ולתדהמתי זה אכן אמיתי: "אנחנו עוד כמה דקות אמורים להיכנס לדיון, ומשהו עצר אותנו. שמענו על מחלקת שלום בית של הידברות והחלטנו לתת הזדמנות אחרונה בהחלט. אם יש לך משהו לומר - אז זה הזמן…".

* * *

יוגב ומיכל (שמות בדויים כמובן), נשואים 4 שנים, הורים לשני ילדים, מצאו את עצמם מתוסכלים, ממורמרים ומיואשים מחיי הנישואין. עוד קודם החתונה היו אי הבנות. אבל אחרי 3 שנים, חוץ ממגורים משותפים באותו הבית ושני ילדים, לא היה כלום ביניהם. השיח על הפרדת כוחות היה משהו שבשגרה. כל ניסיון מצד אחד מהם לנסות לבנות משהו, נתקל בחומה בצורה שנבנתה בעקבות שנים של משקעים. מהר מאוד הגיע השלב של "אם רק לא היו לנו ילדים...".

מה עם יעוץ נישואין?

האופציה של יעוץ הועלתה רק מצד מיכל. יוגב מצדו היה נחוש בדעתו שאף אחד לא ילמד אותו איך אדם נשוי צריך להתנהג. הקש ששבר את גב הגמל היה המריבות מול הילדים. כמה שהם ניסו לעצור את עצמם, פרץ הרגשות פשוט השתלט, וכולם נפגעו מכך. גם הם וגם הילדים שהיו עדים לתקריות הללו. יש הרבה זוגות שבמקרים כאלה, למרות ההרס הקולקטיבי, עדיין מעדיפים להסתתר תחת מעטה הנישואין, כל אחד מהסיבות שלו. אך יש כאלה, כמו יוגב ומיכל, שהחליטו שהמחיר שכולם משלמים כבד מדי. הם לא מיהרו לפרק הכל. היו כמה תחנות בדרך לפני ההחלטה הזו. חלק מהצעדים היו נכונים. הם הצליחו לשים את האגו בצד, לשבת בצורה אחראית ולנסות להגיע לתובנות. באותה מידה הם גם טעו לא פעם, למשל בהחלטה לשתף את ההורים של שני הצדדים, מה שגרם להשפעות שליליות מצד ההורים, ולריחוק והתבצרות איתנה יותר של בני הזוג, כל אחד במקומו. 

אחד הצעדים הנכונים היה לפנות ליועץ נישואין. כאמור, בשביל יוגב זה היה בעיקר מחוסר ברירה, מהסיבה שהזכרנו קודם. מצד אחד, עד כמה שהליכה לקבלת יעוץ זהו צעד מבורך, הרי כשזה נעשה בכפיה, התוצאות על פי רוב ידועות מראש, אלא אם כן הלך הרוח של ה"מורד" משתנה, בעקבות חכמה רבה ומקצועיות של היועץ. 

במקרה של יוגב ומיכל, התברר למפרע שליועץ לא הייתה ההתמחות המתאימה לטפל במקרה שלהם. היעוץ שכשל הוביל את הזוג למסקנה שכנראה שאין ברירה, והם פשוט לא מתאימים. ואז נזרקו לחלל האוויר משפטים כואבים כמו: "ידעתי שזו הייתה טעות להתחתן איתך...".

עכשיו, רגע לפני הדיון, הגיעו התסכול והכעס, הכאב והפחד. אלו מקצת הרגשות שהציפו את יוגב ומיכל ברגעים הללו טרם הכניסה למקום שממנו ככל הנראה לא תהיה דרך חזרה. מה שמפתיע היה שדווקא יוגב הוא זה שעצר את דהירת הסוס, ושאל את מיכל איך היא מרגישה עם זה, ואם היא בטוחה שזה הצעד הכי טוב עבורם. ואז, היא לא ידעה להסביר איך, היא נזכרה בפרסומים שהיא הייתה רואה בעלון הידברות על מחלקת שלום בית, והציעה לעשות השתדלות אחרונה וליצור איתנו קשר.

 מה עושים?

בשיחה הזו, הישר מבית הדין, יוגב היה נשמע חסר אונים, מפקפק באפשרות שמישהו יוכל לשכנע אותו לא לעשות את הצעד הזה. לאחר הבעת הזדהות עם כאבם, לפני שניתחנו יחד את המקרה שלהם והצגנו את הכיוון הנכון על מנת ליצור שינוי שיחזיק לאורך זמן, הבין יוגב שיש למחלקת שלום בית להציע משהו שהם לא קיבלו בעבר.

ואז הצעתי להם, לעצור את הכל. להסתובב לאחור, ולהמשיך מיד אל המשרד. אחרי שנדבר, יוכלו לקבל את ההחלטה מה הכי נכון עבורם. 

הם הגיעו כאובים  אבל עם קורטוב של תקווה. הצפתי להם את הבעיה משורשה. היו שם קשיים רגשיים, כך שהבעיות בתקשורת היו בעצם תוצאה, ולא הבעיה עצמה. הנגיעה באותם מקומות, יחד עם הכאב, הביאה תחושה של אופטימיות.

 יעוץ מתאים

במחלקת שלום בית, שמים דגש, לא רק על בחירת יועצים איכותיים, מנוסים ומסורים, אלא גם על הפניית כל זוג לייעוץ המתאים עבורו. מחלקת שלום בית היא טיב יועציה המנוסים והמסורים. ההחלטה הזו, מתקבלת בידי היועצים והמטפלים כבר בשיחת האבחון הראשונית של המקרה. יש חשיבות רבה בהפניה לגורם המתאים, הן מבחינה מקצועית, והן מהבחינה הבין אישית. די ברור שאם אין חיבור בין הזוגות ליועץ, אז לא משנה עד כמה הכשרות וניסיון ישנם, הסיכויים הם גדולים שהתהליך לא יצלח. במקרה הזה, דאגנו להפנות אותם ליועצת מטעם המחלקה, יועצת שבהכשרתה היא גם מטפלת רגשית, שתתאים עבורם.

ומה קרה בסוף, אתם שואלים? אתם יכולים לנחש, אבל עד שנגלה לכם אם יש סוף טוב לסיפור, בואו וניקח מספר נקודות חשובות מהסיפור של יוגב ומיכל, נקודות שבכוחן לסייע להרבה זוגות, ואולי אף להציל.

בדק בית לגבי השלום בבית

מרוץ החיים מונע מאיתנו להתבונן בדברים החשובים באמת. אנו לא שמים לב, אבל מהר מאוד אנו דוחים לזמן אחר נושאים חשובים כמו שלום בית וחינוך ילדים, למשל. וגרוע מכך - לא דוחים, אלא מטאטאים מתחת לשטיח. ואז מה? משקעים ומצבור תסכולים של שנים צפים, ויחד איתם רגשות תסכול וייאוש. במצב כזה יש מה לעשות כדי לתקן? רוב האנשים בטוחים שלא, ולכן זוגות רבים חיים כמו שותפים, ואפילו לא שותפים שמסתדרים ביניהם. מה עושים? עוצרים הכל ויושבים לדבר על החיים שלנו. על אחת המטרות המרכזיות והחשובות בחיים שלנו – תא משפחתי יציב ושמח. מה איתך, אשתי? מה איתך בעלי? מה בסדר, מה לא בסדר? את מה צריך לשמר ומה צריך לשפר וכו'.

זוגיות היא עבודה

השלב השני הוא בירור. האם אנו יודעים איך לשפר ולתקן את מה שצריך? ואם כן, האם בכוחנו להתגבר על הקשיים הקיימים? ישנם מקרים שבהם בני הזוג יכולים בכוחות עצמם להוביל את הזוגיות שלהם למקום טוב יותר. אבל פעמים רבות זה קשה ואף בלתי אפשרי, שהרי כלל בידינו שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. בני הזוג, שמעורבים רגשית בקשר, פעמים שקשה להם להתנתק מהמקום הרגשי, ולקבל החלטות בפן השכלי, בפרט אם זה כרוך בהודאה בטעות. חשוב מאוד: לא למהר ולשתף קרובי משפחה. הנזקים גדולים יותר מהתועלת, שוב – בגלל המעורבות הרגשית.

פניה לייעוץ מקצועי מתאים

אני פונה אליכם מקירות לבי, וזאת לאחר אלפים רבים של שיחות שהגיעו למחלקה בשנים האחרונות: אל תחכו למשברים ולטרגדיות בקשר שלכם. אתם רואים שיש קושי? חווים תסכול וחוסר הבנה שאתם לא מצליחים להתגבר עליו? פנו אלינו! נשמע אתכם, נבין יחד איזה מענה צריך, ונפנה אתכם לאחד מעשרות היועצים המקצועיים שלנו שנמצאים בכל הארץ, יועצים ויועצות שישמחו לתת לכם מענה מקצועי ואישי, שיוביל אתכם, כמו עשרות אלפי זוגות שפנו אלינו, לדרך חדשה באמת.

ומה קרה בסוף עם יוגב ומיכל, אתם שואלים? מיכל פנתה למחלקה לאחר 4 חודשים של תהליך, להודות מעומק הלב על כל מה שמחלקת שלום בית העניקה להם כשהיא מודיעה שמרגע זה אנחנו מוזמנים לכל שמחה משפחתית שלהם.