"כשרציתי להזעיק אמבולנס, נאלצתי לדפוק אצל שכן"

כשמיכל רוזנברג הוציאה תואר לעיצוב אופנה בבית ספר שנקר, היא הרגישה סיפוק עצום. היא הייתה החירשת הראשונה שעברה את המסלול הנדרש שעלה לה במאמץ רב, עד להוצאת התואר. גם כשהיא התחתנה והביאה לעולם את שתי בנותיה היא חשה את אותו סיפוק. פיעמה בה התחושה שדבר לא יוכל לעצור אותה מלהגשים את חלומותיה.

שום דבר לא היה למיכל קל או פשוט, אבל היא נלחמה, האמינה בעצמה והצליחה למצוא פתרונות לכל אתגר או התמודדות. אלא שעם דבר אחד היא עדיין לא הצליחה להשלים – עם חוסר המודעות הגדול שקיים בקרב נותני השירות השונים לחירשים ולכבדי שמיעה.

"רוצים להיות עצמאיים"

מיכל נשואה לכבד שמיעה, גם שתי בנותיה כבדות שמיעה, והם פוגשים את ההתמודדות כמעט בכל תחום. "כמעט בכל פעם שאנו זקוקים לקבל שירות מגוף כלשהו או מחברה, הדרך היחידה לתקשר איתם היא באמצעות אדם שומע שידבר במקומנו", היא מבהירה, "המצב היה נואש ומסתכל במיוחד כשהגענו לרופאים. בזמנים כאלו היינו מנסים לתקשר בכתב, אך לרופאים לא תמיד היו זמן וסבלנות. גם הכתב שלהם כידוע לא תמיד ברור. נכון שתמיד הייתה אפשרות להזמין מתורגמן, אבל לפעמים היינו צריכים רופא באופן מידי ולא הספקנו להזמין, או שהמתורגמן לא הגיע מסיבות שונות ולא היה לו מחליף. בכלל, כמו כל אדם אחר גם אנחנו מעדיפים לא להיות תלויים במשפחה או בחברים, כי לא תמיד הם זמינים ויכולים לעזור לנו. אנחנו רוצים להיות עצמאיים, כמו כל אחד אחר".

בחודשים האחרונים יצא משרד הבריאות באפליקציה ייחודית, פרי פיתוח ישראלי, שמטרתה לפתור בדיוק את הבעיה הזו, שכן בלחיצה על האפליקציה נוצר קשר עם נציג שירות הדובר את שפת הסימנים, והוא זה שמתנהל במקום האדם החירש מול מערכת הבריאות.

טלי דהן, מנהלת מוקד 'קול הבריאות' מטעם משרד הבריאות, היא זו שהובילה את הרעיון, לאחר שנתקלה בלא מעט פניות של חירשים וכבדי שמיעה. "במשך השנתיים האחרונות הייתי אחראית על מוקד קורונה", היא מספרת, "קיבלנו כ-45,000 שיחות ביום, ושם התוודעתי לצורך הגדול ביותר של אלו שאינם יכולים לשמוע או להשמיע. הקושי שלהם זעק וניסינו לתת לו מענה. באותם ימים נעזרנו לצורך השירות בחברה שהעניקה שירות בשפת סימנים, אבל העומס היה רב ולא תמיד קיבלו כולם את המענה המושלם".

פרי פיתוח ישראלי

בשנה האחרונה, עם סיומה של הקורונה, הוחלט במשרד הבריאות להמשיך את ההתקשרות עם חברת SignNow באמצעות חברת תקשוב. "כך התחלנו להוביל שיתוף פעולה עם הממונה על הנגישות במשרד הבריאות, ובהמשך הקמנו קבוצת מיקוד עם קבוצה של בעלי לקויות שמיעה כדי לשמוע מהם הצרכים שלהם", מפרטת טלי. "אני זוכרת שאחד הדברים שהכי זעזע אותי בשיחה הזו היה כשאחד מהחירשים סיפר לנו: 'אם אני צריך להזעיק אמבולנס, אני חייב לדפוק אצל השכן ולקוות שיהיה בבית ויוכל לצלצל בשבילי למד"א'. כי לחירשים בעצם לא הייתה שום אפשרות לתקשר. בישראל חיים נכון להיום כ-15 אלף חירשים דוברי שפת הסימנים, כ-220 אלף כבדי שמיעה עם צורכי תמלול, וכ-750 אלף חירשים, כבדי שמיעה ומושתלים, כולל מבוגרים עם ירידה בשמיעה. היה ברור שחייבים לתת להם מענה. עשינו זאת בשיתוף פעולה עם אורלי בוני, הממונה על שוויון ונגישות לאנשים עם מוגבלות וד"ר ליה מורן-גילעד, במסגרת עבודת הגמר שלה: 'הנגשת מוקד קול הבריאות של משרד הבריאות עבור אנשים עם מוגבלות בשמיעה'".

(צילום: יעקב לדרמן / פלאש 90)

אז מה בעצם מציעה לנו האפליקציה?

"החברה מציעה אפליקציה ייחודית מאוד בארץ ובעולם", מבהירה טלי, "באמצעותה אנו נותנים את השירות למי שזקוק לו, כאשר בלחיצת כפתור יכול החירש או כבד השמיעה לקבל שירות נגיש כמו כל אדם אחר. מה שקורה בפועל זה שכאשר מגיע אדם כבד שמיעה לרופא, או שהוא רוצה לקבוע טיפול, הוא פשוט נכנס לאתר משרד הבריאות ולוחץ על הקישור. בתוך כמה שניות עולה מולו מתורגמן, והוא יכול להסביר לו בדיוק מה הוא צריך. המתורגמן מבצע שיחה משולשת עם הנציג ממערכת הבריאות – זו יכולה להיות מזכירה לצורך קביעת תור או רופא או האחות שמבצעת בדיקות דם, או כל דמות רפואית אחרת. המתורגמן מתרגם באופן ישיר וכך מנגיש לחירש את השירות באופן הטוב ביותר.

"אנחנו לא נחים לרגע", היא מוסיפה, "מנסים כל הזמן לחשוב איך לשפר ולייעל עוד יותר את האפליקציה. השאיפה שלנו היא להעניק את השירותים בזמינות הגבוהה ביותר וביעילות הגבוהה ביותר, בכל שעה שהיא".

יש לך הערכה כמה אנשים משתמשים בשירות?

"נכון להיות יש לנו בין 350 ל-370 שיחות בחודש, ואנחנו ערוכים לכך שהמספר רק יעלה ככל שאנשים יכירו יותר את האפליקציה וירצו להשתמש בה. כמובן שנתאים את עצמנו בעת הצורך כדי לתת את רמת השירות המהירה והטובה ביותר".

ויש לטלי גם מסר שהיא מבקשת לאנשים ששומעים: "אני חושבת שהאפליקציה הזו מחייבת את כולנו. לא פעם קורה שלקוי שמיעה או חירש עוצר אותנו באמצע הרחוב ומבקש דבר מה. הכי קל זה לסמן לו שאנחנו לא דוברי שפת סימנים ולהמשיך ללכת, אבל חייבים לזכור שאפשר גם אחרת. רוב לקויי השמיעה קוראים שפתיים, או לפחות יכולים לתקשר באמצעות כתיבה. אם רק נשתדל קצת ונגביר מודעות, נוכל בוודאי לעזור להם לחוש בדיוק כמו כולנו, שווים בין שווים".