מרגש: בזכות תושייה של אישה אחת שוחזר בית הכנסת העתיק

"איני יודעת איזו אינטואיציה יוצאת דופן דחפה אותי לנסוע לחלב כדי לצלם את בית הכנסת ימים אחדים לפני שהוצת בידי המוסלמים..." במילים אלו פתחה שרה שמאע את רישומיה במחברת בה תיעדה את סיפורה הנועז ויוצא הדופן, כאשר ביקשה לצלם את בית הכנסת המרכזי בחלב, עיר מולדתה. באותה עת היא לא שיערה כי צילומיה יהפכו לנכס היסטורי, שכן הם למעשה התיעוד האחרון מבית הכנסת שהוצת למחרת הצילום.

כיום, כשבית הכנסת העתיק שוחזר באמצעות טכנולוגיית VR (מציאות מדומה) במוזיאון ישראל, ניתן להבין את הערך הרב שיש לאותן תמונות נדירות. "השחזור שביצענו מתבסס על צילומים של שרה שמאע, אישה מאוד מיוחדת ובעלת אומץ שתיעדה את בית הכנסת ממש ברגע האחרון", מבהירה רויטל חובב, האוצרת של המוזיאון.

אז מה באמת היה חלקה של שרה שמאע בתיעוד בית הכנסת, ומדוע הפך מבצע הבאת התמונות לנועז ומסוכן כל כך? רויטל מפרטת את הסיפור המופלא.

(צילום: באדיבות אורה ואברהם הבר, ירושלים)

תיעוד של חירוף נפש

"שרה שמאע היא ילידת חלב", פותחת רויטל, "היא התגוררה בחלב משנת 1908 עד שעלתה לארץ בשנת 1932. היא הייתה בת הקהילה וחשה חיבור חזק מאוד למקום. אחרי שהיא כבר התגוררה בארץ, החליטה שרה להנציח את זכרו של אביה, ומכיוון שהוא התגורר במשך כל חייו בחלב וגם נפטר שם, היא הגיעה למסקנה שההנצחה הטובה ביותר תהיה ביצירת אלבום תצלומים של בית הכנסת שכל כך אהב. בפרט שהוא היה אחד המתפללים החשובים ביותר במקום, וגם תרם כסף למשפחות עניות ועודד את לימוד התורה של הילדים. 

"בשנת 1947 החליטה שרה לשכור את שירותיו של צלם ארמני ולהגיע יחד אתו אל בית הכנסת, כדי לתעד כל חלק וחלק מהמבנה. התוצאה הייתה מרהיבה – סדרה של 50 תמונות המתעדות את הכניסה, ההיכלות, הבימות, הספסלים, ממש כל פרט ופרט. בית הכנסת היה באותה עת בשיא תפארתו ומלאכת התיעוד הייתה יוצאת דופן. למעשה, הצילומים של שרה הם שסייעו לנו כאשר ביקשנו לשחזר את בית הכנסת בטכנולוגיה של מציאות מדומה. הסתמכנו בעיקר עליהם".

אך יוזמתה של שרה לא הסתכמה בכך, שכן מסתבר שהיא גם אספה מידע מהמתפללים, תחקרה אותם ושאלה שאלות. את התשובות כולן היא כתבה במחברת שמוצגת גם כן במוזיאון, כחלק מהתערוכה. "התוכנית המקורית של שרה הייתה לייצר בסופו של דבר אלבום מצולם עם חומר כתוב, שהיא תוכל למסור לכל דורש שירצה להנציח את זכר בית הכנסת", מסבירה רויטל.

אלא שבאותו זמן שרה לא יכלה לשער את ערכו הרב של האלבום. מסתבר כי ביקורה בחלב נערך בדיוק ערב הכרזת המדינה בכ"ט בנובמבר. יום למחרת הביקור הוכרז על הקמת מדינת ישראל, ומיד בעקבות כך סערו הרוחות בסוריה והתושבים בזזו ושרפו חלק מבתי הכנסת בעיר ואת האחרים הפכו למסגדים. גם בית הכנסת שתיעדה שרה, שנחשב לבית הכנסת העתיק ביותר בחלב, נבזז ונשרף, כולל ספרי התורה הרבים שהיו בו וביניהם כתר ארם צובא המפורסם.

(צילום: באדיבות אורה ואברהם הבר, ירושלים)

"בשלב זה", אומרת רויטל, "מתחילה ההרפתקה האמתית עבור שרה, שכן הצלם הארמני הבין מהר מאוד את ערכן העצום של התמונות שצילם, ומיד חזר לשרה ודרש ממנה שתוסיף לו כסף, או לחילופין – תשיב לו את הצילומים, וגם הבהיר לה: 'אם לא תעשי זאת, אגרום לכך שיאשימו אותך בריגול'. זה לא היה סתם איום, שכן באותם ימים כששרה, אזרחית ישראלית המתגוררת בירושלים, שוהה בחלב, היה ברור שהיא נתונה בסיכון גדול מאוד וברגע אחד עלולים להסגיר אותה לשלטונות הסורים. אבל שרה הייתה נבונה מאוד, היא השיבה לצלם כי התמונות אינן נמצאות כעת בידיה והבטיחה לו שלמחרת בבוקר היא תביא לו אותן. מיד לאחר מכן היא שבה לחדרה במלון, ארזה את מזוודתה, כולל ספר תורה קטן השייך למשפחתה, אותו היא הצליחה לקחת מבית הכנסת טרם שנשרף. היא נסעה עד לשדה התעופה בבירות תוך כדי סכנת נפשות אמתית ועלתה על טיסה ישירה לישראל".

רויטל מציינת כי למרות שהסיפור התרחש בשנה בה הוקמה המדינה, צילומי בית הכנסת נחשפו רק בשנת 1988, כאשר שרה הגיעה לגיל שמונים, והתחילה להבין שהדרך היחידה לשמר את הצילומים תהיה רק במוזיאון. באותה שנה הוצג במוזיאון ישראל לראשונה כתר ארם צובא, ואז היא החליטה לצרף אליו גם את צילומיה, בתערוכה מיוחדת שהוקמה לשם כך.

הנצחה בתלת מימד

כאמור, בימים אלו ממש מושק לציבור מיזם חדש ומרהיב בו ניתן לצפות בשחזור וירטואלי של בית הכנסת. הדבר המעניין הוא שהיוזם של השחזור הוא לא אחר מאשר אבי דבאח, נכדו של שמש בית הכנסת העתיק. "יש לי קשר מיוחד לבית הכנסת", מספר דבאח בהתרגשות, "סבא רבא שלי, עזרא דבאח, היה השמש של בית הכנסת במשך שלושים שנה. הסיפורים שלו על כתר ארם צובא שהוחזק במקום הובילו אותי ליצירת הסרט התיעודי 'הכתר האבוד' שחקר את תעלומת הדפים החסרים של הכתר. במהלך התחקיר לסרט התגלה אוצר התמונות של שרה שמאע שהוביל ליצירת 'מקום'  - שיחזור בית הכנסת הגדול של חלב במציאות מדומה.

"לא מדובר על תיעוד של בית הכנסת", הוא מדגיש, "אלא על שיחזור וירטואלי שלו -  כלומר יצירת מרחב בתלת מימד, בגודל אמיתי,  שבה ניתן לנוע ולראות את כל חלקי בית הכנסת - ההיכלות,  הבימות,  העיטורים וכל השאר. כמובן שזו לא הייתה משימה פשוטה. לצורך הפרויקט נעזרתי בשותפה שלי מהארץ - יהודית מנסן-רמון,  ושני שותפים מחו"ל - מייק רובינס והרמקה היזן.  יחד יצרנו את החוויה בהתבסס על תחקיר רחב, וכלים טכנולוגיים חדישים ביותר של מציאות מדומה. בנוסף לצילומיה של שרה נעזרנו גם בעדויות שונות ובמפות, אבל כדי לדעת איך בדיוק נראה בית הכנסת, התבססנו חד משמעית על הצילומים של שרה. מרגע שקיבלנו את הצילומים לידינו הבנו שהם אוצר של ממש, אך האתגר עוד היה לפנינו, כי היה עלינו להפוך כ-40 תמונות סטילס למבנה שלם שמעולם לא היינו בו, וכבר אינו קיים. נדרש מאתנו להחיות באנימציה את הדמויות של שרה ושל אנשי בית הכנסת שהיא פגשה, כמו בתו של השמש או רב הקהילה ולספר את סיפורם. באופן אישי אני מתרגש מאוד מכך שהצלחנו ליצור בסופו של דבר את המיצג הזה ולהביא לתיעודו של בית כנסת שחרב לגמרי וכעת הוא מונצח לדורי-דורות".