הרבנית ימימה מזרחי על ייחודיותה של השבת הקרובה, "השבת העולמית"

 אז כן, השבת הזאת מיוחדת.
שולחנות ארוכים ייפתחו בערב השבת הזאת,
שולחנות שיגיעו עד לניו יורק, למלבורן,
לדובאי, לגיברלטר.
ואני בעזרת ה' אהיה בניו יורק.

זה התחיל לפני עשר שנים בדיוק.
הרב וורן גולדשטיין, רבה הראשי של דרום אפריקה,
קרא לי ואמר: יש לי איזשהו חזון.
נעשה שבת עולמית,
נקרא לזה Let's keep it together.
הפשט הוא: בואו ונשמור על זה – על השבת –
ביחד.
אבל בעומק, בואו ונשמור על הביחד שלנו.
שהעם הזה חס ושלום לא יתפורר
ולא יתבולל ולא יתרחק. 

היינו שם, ברחוב הראשי ביהונסבורג.
הכביש נחסם לתנועה,
שולחנות מילאו אותו לכל אורכו
וכל העוברים והשבים הסתכלו ב
כל הנשים האלה שעומדות ליד קערות,
לשות בצק, מתפללות ושרות. 

נשים לא יהודיות נעצרו ושאלו אותי:
תגידי, מה זה הטקס הזה?
אמרתי להן, זה טקס כפול.
מצד אחד אנחנו מתרגשות לקראת השבת
ומכינות לחם לפני שבת.
מצד שני אנחנו ממשיכות חבל עתיק מאוד מאוד,
מסורת תנ"כית,
והבצק הקלוע נראה כמו חבל טבור שאנחנו מחזיקים בו. 

בשבת ההיא, המסורת  של "שבת עולמית" התחילה בפעם הראשונה. 

בואי נדבר רגע על העניין הזה של ההכנות לשבת

וביתר ספציפיות - הפרשת חלה. 

גם אם אינך נוהגת להכין חלות לשבת 

תנסי להכין השבוע. 

יש משמעות אדירה לשבת 

שבה בפרשת השבוע קוראים בדיוק על זה... 

כי כך אומר אברהם לשרה:

מַהֲרִי, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת!

היא יושבת באוהל, מיואשת. 

היא לא מאמינה שיהיה לה המשך, 

כי הזמן פועל נגדה. 

הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי?! 

איך יהיה לי ילד אַחֲרֵי בְלֹתִי?

היא צודקת, היא כבר אַחֲרֵי. 

אבל אז, באות ההכנות לשבת. 

את אולי אחרי שבוע קשה כל כך. 

אחרי אכזבה. אחרי בדידות. 

אבל בסוף השבוע, את תמיד לִפְנֵי. 

את חייבת להספיק לפני שהיא תיכנס, 

ביום שישי הקצר הזה. 

את יוצאת לקראת שבת, את עושה "קבלת שבת".

קבלת שבת היא ההיפך מקבלת הדין. 

זה לא מתייחס למה שהיה, למה שקורה אחרי בלותך, 

אלא למה שעשוי לקרות. 

החלות לוקחות לתוך קערה אחת 

את כל הרכיבים המבהילים האלה של היקום: 

עפר (קמח), מים, אש (חום התנור) ואוויר (התפיחה). 

והם בוראים מהם עולם חדש, שבוע חדש, 

תקווה חדשה. 

זה החבל הקלוע הארוך הזה שמחבר אותנו. 

שנותן לנו רצון לצאת לקראת השבת, 

לצאת אחד לפני אחר, לקבל אחד את האחר, 

כמו קבלת שבת. 

מַהֲרִי, לוּשִׁי, אומר אברהם לשרה אשתו. 

כי זה לא סוף השבוע שלך, זו ראשית עריסתך.

תהיה לך עריסה! יהיה לך תינוק! 

תשימי בבצק הזה את כל הדמעות שלך, 

כי יהיה לך ילד שיצחק אותך. 

הבכי והצחוק, זה השילוב של פרשת וירא היפהפייה. 

היכולת הנשית הזאת לצחוק, כי יצחק יגיע בעזרת ה', 

והבכי, כשילד חס ושלום עקוד; לחברים רעים, 

לחומרים רעים, לדכדוך. 

השריר הנשי הזה מתרחב ומתכווץ 

והשבת אוספת אותו, אוספת אותנו, 

קולעת אותנו אליה באהבה.