דור הפלגה ואנשי סדום: אגואיזם במסווה של אג’נדה

כבר עמדנו בעבר על זהותם ומטרתם של אנשי דור הפלגה ועל התמיהה על כך שבדברי רבנו בחיי מובא כי הם עצמם התיישבו בסדום והם 'אנשי העיר' האמורים בפרשתנו, אותם אנשים שאמרו הבה נבנה לנו עיר הם 'אנשי העיר אנשי סדום'.

דור הפלגה דגלו בגלובליזציה, הם רצו את העולם ככפר גלובלי שירכז את כל הכוחות וישלב את כל המידע והמדע, החכמה והכוח להישגים אנושיים. היום זה נעשה באמצעות התקשורת והלוויינים ואז זה אילץ אותם להכנס לשטח מחיה מצומצם.

המטרה היתה אגואיסטית אלא שהאגו נצרך לשילוב ידים, לכן הם יכלו להפוך בבת אחת לאנשי סדום.

אבל בכל זאת אז כנראה היתה קצת יותר בושה, לא יכלו 'לחתוך' מימין לשמאל בלי למצמץ, לכן הם היו צריכים איזו אג'נדה שתסביר שהם יגיעו לאותן מטרות בדרך הפוכה.

מידת סדום

וכך בסדום נוצרה מערכת חוקים קפיטליסטית שדגלה במימוש מקסימלי של הפוטנציאל הכלכלי של כל אחד עבור עצמו, כך תיווצר תחרותיות שתועיל לכולם. במסגרת זו הוקיעה פרזיטים ואף קבעה חוקים שאסרו על הכנסת אורחים.

אם נקבל אורחים, מהר מאד יבואו 'מהגרים' והם יתפסו מקומות עבודה ויתחרו על המשאבים הלאומיים, לכן טובת הכלל מחייבת את ההתנכרות לכל אורח ולא רק התנכרות אלא התאכזרות למי שמפר את הכללים הללו, כל המערכת הזו נחשבה הומאנית.

מעניין שבשני מקומות השם אומר 'הבה נרדה' בדור הפלגה ובסדום, והוא כביכול יורד לברר את המצב. בדור הפלגה נאמר הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ ובסדום נאמר אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי ... בשני המקומות צריך כביכול לחשוף מקרוב את הזיוף ולהסיר את המעטה החוקי והאידיאולוגי מעל השחיתות...

מצרים מצטרפת לשרשרת הזייפנים

בכך נוצר קו אחיד – אליו הצטרפה גם האומה המצרית – כאשר שלושת הדוגמאות הללו משמשות מודל לעונשם של אנשים בלתי אמינים, 'מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה ומהמצרים בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו'.

הגיוס לפלוגות העבודה של מצרים התחיל בהתנדבות, המדינה פותחת בפרוייקט בינלאומי של בניית ערים עצומות ואתרי תיירות, המלך המצרי בראש המתנדבים והוא קורא גם ליהודים לקחת חלק ביוזמה. בפרץ של פטריוטיות והזהות עם האומה המארחת עם נופלים במזימה – והשאר היסטוריה.

גם כאן הכל נבנה במערכת של זיוף משוכלל בכסות עיניים חוקית ויפה. (ראה שמות ג' ח' אולי גם שם נרמז ב'וארד להצילו מיד מצרים').

לשקר אין רגלים

כל המקומות והשיטות הללו זכו לקריסה מהדהדת עד כליה מוחלטת. דור הפלגה הופץ ונופץ, סדום נהפכה לגמרי ומצרים בים הגיעה לריסוק - 'אחד מהם לא נותר' מכל היחידות המובחרות של הצבא המצרי המפואר.

זה עונש מתבקש, כי השקר קורס, הוא יכול להשען על אמיתות אותן הוא מערב באמת – אבל בסופו של דבר הוא מתמוטט כמי שאין לו רגלים...

קשה להתעלם מהקריסה המהדהדת של המפלגות שהלכו בדרך השקר והזיוף.

זה מתחיל באלו שבגדו בבוחריהם ללא בושה ותחת מסווה של פיוס ושינוי – רמסו ברגל גסה את משלחיהם.

וזה ממשיך באלו שדוגלים בזכויות האזרח ובשם הדגל הזה – רמסו את המוסר והערכים האנושיים, רמסו את הרגשות הלאומיים והכבוד לחגי ישראל (חמץ בבתי החולים) ואת זכות ההורים לחנך

כל מפלגות השקר הללו קרסו – כי זה חייב לקרות... ('האיש והמריצה' לפחות לא מזייף, הוא איש של שנאה גלויה שמחליפה אובייקטים, אבל לא מתכסה בכסות של טוב, אולי לכן הוא עדיין נותר – ללא כבוד וללא מעמד – אבל לא קורס...).

החזון והחלום הקומוניסטי – שהיה אליל השוויון והצדק שעמד על רגלי שקר, קרס לפני כמה עשרות שנים בקריסה סופית ומהדהדת ועוד שנים רבות לפני קריסתו כבר עמד במערומיו.

ו'דת האמת' לעולם עומדת... אימפריות חלפו מן העולם, דתות שונות ומשונות נעלמו ופגו, ומשה אמת ותורתו אמת יציבה וקיימת מול הגזירות והשמדות ומול הזיופים.