סיון רהב מאיר: אתה מכיר מישהו שהצביע לש"ס? או לליברמן? צריך כאן מהלך של היכרות

1. "אתה מכיר ש"סניק?", שאלתי את בן-שיחי, כשהוא סיים להסביר לי למה הלכה לו המדינה, ולמה הדמוקרטיה מתה. אני לא מזלזלת בחששות שלו, ובכל זאת שאלתי. "אז אתה מכיר אישית מישהו שהצביע ש"ס?". הוא שתק. למפלגת ש"ס הצביעו 316,008 ישראלים. הוא לא מכיר אף אחד מהם. "ויש לך חבר ליכודניק?", המשכתי. "לא חבר נפש, אבל מכר, מישהו באנשי הקשר שלך שהצביע ליכוד?". שוב לקח לו זמן לחשוב. לליכוד הצביעו 1,115,336 ישראלים. יש למפלגה שלושים ושניים מנדטים, יותר מרבע כנסת. ובכל זאת אין לו חבר ליכודניק בשליפה.

התחושה של רבים ממחנה השמאל יכולה להשתפר, אם רק יכירו את האנשים עצמם, לא את הקמפיינים והסיסמאות. לפני הבחירות זה ברור שבונים תדמיות של איבה ואימה אבל עכשיו, מומלץ פשוט לדבר. טקטיקת "רק לא ביבי" נכשלה, אבל איש לא הכריז מעולם על טקטיקת "רק לא להכיר אנשים מגוש ביבי". להיפך, זה צו השעה.

אגב, למחרת עשיתי את הניסוי הזה עם מצביע של הציונות הדתית. "אתה מכיר מצביע של ליברמן? של מירב מיכאלי?", שאלתי. ביחד, הצביעו לשתי המפלגות האלה כ-380 אלף ישראלים, אבל הוא לא מכיר אפילו אחד.

הממשלה הקודמת קראה לעצמה ממשלת ריפוי ופיוס, עכשיו הגיע הזמן לעשות זאת באמת, בשטח, לא דרך האולפנים. התקשורת הרי תמשיך ללכת לקצה. עכשיו יש לה משחק חדש: "הטרל את השמרן". פעם אחר פעם מופתעים שאורית סטרוק מחזיקה בדעות אחרות משל ניצן הורוביץ, ומנסים לחנך אותה. עזבו, מניסיון לדחוק אנשים לפינה ולהוציא מהם כותרות לא ניוושע. צריך מהלך נרחב של שיח, של היכרות והידברות, של הרגעה. מי ירים את הכפפה?

2. ועוד הערה: במפלגתה של הדר מוכתר בחרו 8,800 איש בלבד. במפלגתו של אלי אבידר בחרו 1,157 ישראלים. זה פשוט לא יאמן. לדעתי מספר הראיונות שכל אחד מהם קיבל בתקשורת, גבוה ממספר המצביעים שלהם. אין כמו תוצאות האמת כדי לפוצץ בלונים. השאלה מי יחזיר לנו את כל הזמן שבוזבז לריק.

3. ובזמן שעסקנו בשלנו, נתן שרנסקי יצא לאוקראינה, להשמיע קול. בעוד ישראל מגמגמת בדיפלומטיות בין רוסיה לאוקראינה, שרנסקי חד וברור: "רוסיה מבצעת פשע נגד האנושות. הצבא של פוטין הורג גברים, נשים וילדים. ישראל לא יכולה להגן על האינטרסים שלה, תוך ויתור על עקרונות מוסריים. היא צריכה להתייצב לצד אוקראינה".

שרנסקי, יליד דונצייק שבאוקראינה, לשעבר אסיר ציון המפורסם, איש שמבין משהו במשטרים דיקטטוריים, טוען שדיקטטור צריך אויב חיצוני ומשימה מאחדת. "המשימה שפוטין בחר היא החזרת האימפריה הרוסית לימי התהילה שלה. לכן הוא מציג את אוקראינה כלא-אומה ופתח במלחמה ברברית".

הוא מוביל כיום את הקמת המרכז להנצחת השואה בבאבי-יאר. למרות המלחמה, בחר לקיים שם את טקס האזכרה השנתי. אבל הוא לא בא רק לטקס זיכרון, הוא רואה את ההיסטוריה חוזרת. "אוקראינה נלחמת על הזהות שלה, על הגבולות שלה ועל החופש שלה. זה גם המאבק של העם היהודי. זה המאבק של מדינת ישראל. אויבינו הרי מנסים לקחת מאיתנו את הזהות, הגבולות והחופש שלנו. ראיתי בעיניי את המקומות שראינו בטלוויזיה, את ההרס והכאב, אבל ראיתי גם את הנחישות והגבורה של האוקראינים".

שיא הביקור היה הפגישה שלו עם הנשיא זלנסקי. משום מה התמונה שצולמה במקום השהות המאובטח של זלנסקי לא עוררה עניין תקשורתי. "שמעתי מזלנסקי כמה מוזר לו לראות את ישראל מנסה לשמור על נייטרליות, ברגע כל כך גורלי למען עתיד העולם החופשי כולו. מה יכולתי להגיד לו? הסכמתי איתו. אנחנו רואים איך שתיים מהדיקטטורות החזקות ביותר – איראן ורוסיה – מתקרבות ומתאחדות. הנשק האיראני שמאיים עלינו תוקף היום את אוקראינה. ואנחנו עדיין מקווים שדיקטטור אחד, יעזור לנו מול בן בריתו הקרוב? הגיע הזמן לעמוד באופן מלא לצד אלה שנלחמים למען העקרונות שלנו, ונגד אלה שיצרו ברית עם האויבים הגרועים ביותר שלנו".

לא בטוח שראש ממשלת ישראל יכול לדבר ככה, אבל חשוב ששרנסקי נסע ודיבר.

4.פרשת השבוע שקראנו השבת היא פרשת "וירא". שמתי לב השבוע לאייקונים, לסמלים, שמלווים את ספר בראשית עד כה: דמיינו רגע את תיבת נח. אטומה, סגורה, בחוץ משתולל מבול ורק מי שבתוכה ניצל. זו כמובן לא דרך לניהול העולם. עכשיו דמיינו את מגדל בבל. גבוה, חזק, מנסה להגיע עד לשמיים, עד לכישלון הצפוי ולהתפזרות לכל עבר. גם זה לא המבנה שיצעיד את האנושות קדימה.
ואחרי שני המבנים החזקים האלה, מופיע השבוע בפרשה מבנה רעוע, זמני, מתנופף ברוח: האוהל של אברהם אבינו ושרה אמנו. הוא פתוח מכל צדדיו לאורחים, ואפשר להקים ולפרק אותו בכל פעם כשצריך לנדוד.

יש באוהל הזה משהו שעוד לא היה בעולם, מבראשית ועד אברהם ושרה – בית. נר של שבת, ריח של אוכל מהמטבח, זוגיות, הורות, הכנסת אורחים נדיבה. אלפי שנים אחר כך, כשמברכים את ברכת המזון, צאצאיו של אברהם מבקשים שהשולחן שעליו אכלו יהיה "כשולחנו של אברהם אבינו, כל רעב ממנו יאכל וכל צמא ממנו ישתה". המבנה הרעוע הזה, הבית הראשון בתורה – הפך נצחי.

5. בשבת האחרונה גם חגגנו את פרויקט "השבת הבינלאומית". אני אישית אהיה בסאן דייגו, שם מתנהל כבר חודשים קמפיין נלהב לקראת השבת הזו, בפרט בקרב יהודים שבדרך כלל רחוקים מהשבת.

המיזם הזה, שמוביל הרב ד"ר וורן גולדשטיין, הרב הראשי של דרום אפריקה, כלל אינספור אירועים מקומיים: החל מהפרשת חלה לפני שבת, דרך קבלות שבת המוניות, סעודות גדולות, תפילות קהילתיות, שיעורי תורה וגם טקסי הבדלה.

הרב גולדשטיין אומר שהצימאון למיזם גובר בכל שנה, והשנה משתי סיבות: ההתמכרות לסלולרי, שגורמת לאנשים לרצות בפסק זמן מהמרוץ, והפעם גם הקורונה, שהרחיקה בינינו ואחריה כולם רוצים להתקרב מחדש. הפרויקט התקיים באלפי ערים, ביותר ממאה מדינות, ונרשמו אליו יותר ממיליון יהודים. אבל אין צורך כמובן להירשם רשמית. אפשר פשוט להכניס את השבת הביתה.
שבת שלום, עולם.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".