איך עוזר שרב כבד להכנסת האורחים של אברהם אבינו?

דווקא בדור שלנו, דור התקשורת, המדיה, היח"צנות והחיצוניות, דור שבו "אם לא הצטלמת ושיתפת – זה לא היה"... דווקא בדור כזה עלינו לרומם את ערכם של המעשים הקטנים והטהורים. מעשים שאין להם כל תיעוד, צילומים וכותרות...

בתפיסת העולם שלנו, הכנסת האורחים של אברהם אבינו היתה בטח משהו בומבסטי, שהתפרסם בכל קצוות העולם. אבל לא. המצלמה היחידה שהיתה באותם ימים היתה "עין רואה ואוזן שומעת" של הקב"ה... וככה זה היה נראה: "והוא יושב פתח האוהל כחם היום" – "הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא להטריחו באורחים".

נזכור, שבאותם ימים לא היו כלי תחבורה מפותחים, וכשאדם רצה להגיע ממקום למקום - זה ארך לו ימים ארוכים, לעיתים אפילו שבועות שלמים. ביום השלישי למילתו של אברהם אבינו, הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה "כדי שלא להטריחו באורחים".

אז תמוה, מה יועיל שרב כבד??? עכשיו כל מי שנמצא באמצע הדרך יחפש אכסניה באופן בהול, כדי לברוח מהחום הכבד... הפטנט של "שרב כבד" עלול לגרום את ההפך – נהירה של כל עוברי הדרכים לאוהלו של אברהם אבינו,  לא? 

ההסבר הוא פשוט – ישנם שני סוגי אורחים: עוברי דרכים הבאים מרחוק, ואנשי השכונה שנהנים לנצל את העובדה שיש כאן "הכנסת אורחים חינם" ואוכל חינם...

את שני הסוגים אברהם אבינו אירח מכל הלב. 

סביב מי היתה טרחתו העיקרית של אברהם אבינו?

סטטיסטית, סביר להניח שהאורחים מהסוג ה"שכונתי" היו מצויים יותר באוהלו של אברהם אבינו (כפי שרואים גם היום). וכשהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה, זה באמת לא מועיל עבור הולכי דרכים, אבל זה בהחלט מועיל עבור החבר'ה המובטלים מהשכונה, שכעת יישארו בבתיהם ולא יטרידו את אברהם אבינו. 

לכן כשאברהם אבינו רואה שאין אורחים - הוא יושב פתח האוהל ומביט רחוק, לראות אם יש אנשים בדרכים. והם אכן הגיעו...

למדנו עכשיו מהי הכנסת האורחים המפורסמת של אברהם אבינו: דווקא מה שבעינינו לא היה נחשב כלל כהכנסת אורחים, אלא כבזבוז מוחלט של זמן ואנרגיות!

לא צריך לחפש מעשים גדולים. לא צריך כותרות בעיתונים… גם לא צריך להופיע ברשימת הגמחי"ם השכונתית. ממש לא. מעשי החסד נמצאים פזורים סביבנו לאלפים ולרבבות. רק טיפה שימת לב.