דיכאון וחרדות
כשהפוגע בתאונה הוא המנתח של הנפגע: מה זה משנה?
מדוע הגיוני שאדם יסרב לקבל טיפול רפואי מאדם שפגע בו, והאם הרופא בכלל יכול לבצע טיפול כזה? גוף ונפש על פי התורה, כתבה שנייה בסדרה
- הרב אייל אונגר
- פורסם כ' חשון התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)
לכתבה הקודמת בסדרה: יש לכם בעיות רפואיות? מה מצב הרוח שלכם?
בהקשר של יחסי הגומלין בין הגוף והנפש, מן הראוי להביא רעיון מבית מדרשו של האדמו"ר מטאלנא, העומד על הקשר בין הגוף והנפש, ומבסס אותו על סוגיה מפורשת בגמרא.
שכן הנה, הגמרא במסכת בבא קמא (פ"ה, ע"א), מעלה לדיון שאלה מעניינת: כידוע, אדם שחבל בחבירו וגרם לו נזק פיזי – מחויב לשלם לו בין השאר גם תשלומי "ריפוי", כלומר: הוא מחויב לשלם לו את עלות הטיפול והתרופות להם יזדקק בשל הפגיעה. מעתה, נשאלת השאלה: מה הדין במקרה בו החובל הינו רופא במקצועו, וכעת הוא מציע לרפא בעצמו את הנפגע – במקום לשלם לו כסף בו יקנה שירותי רפואה?
מחד, יש הגיון בטענתו של הרופא: מדוע נחייב אותו להוציא כסף מכיסו ולשלם עבור שירותים אותם הוא עצמו יכול לספק, ובחינם? אולם מאידך, הנפגע עומד מנגד וטוען: אינני סומך על האדם שפגע בי, ואינני מעוניין שהוא יטפל בי – אפילו אם הוא הרופא המומחה ביותר בעולם!
ובכן, מסקנת הסוגייה הינה, כי לנפגע ישנה הזכות להתנגד להצעתו של הרופא, ולדרוש כי דמי ה"ריפוי" ישולמו לו בכסף – בו יקנה שירותי רפואה בעצמו, תוך שהוא פונה לרופא בו הוא נותן אמון. הסיבה לכך הינה, משום שהנפגע יכול לטעון כלפי המזיק, כי הינו נתפס בעיניו כ"אריה מזיק", ועל כן בחוויה שלו – הוא מאיים יותר מכפי שביכולתו להועיל!
אלא שכאן, שואל האדמו"ר מטאלנא שאלה מעניינת: לכאורה, תשלומי ה"ריפוי" – נועדו בכדי להשיב את מצבו הבריאותי של הנפגע לכמות שהיה, ולא בכדי להסב לו סיפוק או חוויה חיובית... אם כן, מדוע עלינו להתחשב בתחושותיו של הנפגע? מה זה משנה כיצד הוא מרגיש ביחס לפוגע שהזיק לו? אם בפועל, למעשה, ביכולתו של הפוגע, לרפא את הנפגע באמצעות כישוריו – מדוע לא יוכל לעשות זאת? הלא בשורה התחתונה, הוא ישיב את מצבו הבריאותי של הנפגע לכפי שהיה!
נתאר לעצמנו, לשם הדוגמה, כי הנפגע נאלץ לעבור ניתוח מורכב בעקבות הפגיעה. הפוגע, במקצועו, הינו רופא מנתח מומחה, וביכולתו לבצע את הניתוח על הצד היותר טוב. ובכן, מדוע תהיה לנפגע זכות לסרב להצעתו של הפוגע – לנתח אותו בעצמו? הלא בהחלט יתכן שהוא אפילו לא יפגוש את הפוגע, שכן במהלך הניתוח הוא יהיה נתון תחת השפעתה של הרדמה כללית!
אולם התשובה היא, שכאשר לנפגע אין אמון ברופא שמטפל בו – לא מדובר על בעיה רגשית בעלמא... מדובר על בעיה בעלת השלכות פיזיות על תוצאות הטיפול! לתחושותיו של המטופל – ישנה השפעה ממשית על תהליך הריפוי עצמו, ואם על פי תחושתו, הוא אינו יכול לתת אמון ברופא המטפל בו – הרי שתוצאות הטיפול תהיינה בהתאם! כלומר: גורמי ההצלחה של הטיפול אינם תלויים רק במקצועיות רפואית טכנית, אלא גם בממד הנפשי ובקשר הרגשי שבין המטפל והמטופל!
טיפול רפואי בחינם
לאור גישה זו, יכולים אנו להבין מימרה נוספת שמצינו בגמרא שם, ועל פיה, רופא המרפא בחינם – שווה חינם... כלומר: אפילו אם הפוגע יציע לנפגע לדאוג לו לטיפול רפואי חינם אין כסף, תהיה לנפגע הזכות המלאה לסרב לכך, בטענה שאינו מעוניין בטיפול חינם, שערכו בהתאם לעלותו...
להנחה זו, על פיה טיפול המתבצע בחינם הינו בעל ערך נמוך יותר ביחס לטיפול המתבצע במחיר מלא, ישנה כמובן משמעות ראשונית פשוטה: רופא שאינו מקבל את שכרו – לא יתאמץ יותר מדי במלאכתו, והתוצאות תהיינה בהתאם. אולם מעבר לכך: על פי הדברים שנאמרו עד כה נוכל להבין, כי גם אילו בסופו של דבר הרופא החינמי יעניק לחולה טיפול מסור, מכל הלב, תוך התעלמות מכך שהוא אינו מקבל פרוטה בשכרו – טיפול זה יהיה בעל אפקטיביות נמוכה יותר, ולו משום שהחולה אינו נותן בו אמון!
כאשר החולה משלם בתמורה לטיפול בו, הוא מאמין שיזכה לטיפול המסור והמקצועי ביותר, ומשום כך, הטיפול הזה הינו בעל פוטנציאל רב להצלחה. לעומת זאת, כאשר הטיפול ניתן בחינם, מה שגורם למטופל עצמו לפקפק במידת מקצועיותו – הרי שלפקפוק זה תהיה השפעה על תוצאות הטיפול, שכן כאמור: לממד הרגשי ישנו משקל רב בהצלחתו של טיפול רפואי פיזי.
וכך גם לאידך גיסא: לא פעם הוכח, שתרופת "פלצבו" – השיגה אותה תוצאה שהשיגה תרופה אמיתית, וזאת רק בזכות האמונה של החולה ביכולתו של הטיפול שקיבל להועיל לו. למרות שמדובר היה בתרופת דמה, שאין בה כל חומר פעיל – האמונה הובילה אותו לריפוי עצמי!
כמה זמן נותר לחיות?
נושא נוסף בו בא לידי ביטוי הקשר ההדוק שבין המצב הפיזיולוגי ובין המצב הרגשי של המטופל, מעמיד רופאים לא פעם בפני דילמה קשה ביותר כאשר מדובר במחלות סופניות: האם להציג בפני החולה את הפרוגנוזה, ולהעריך את פרק הזמן שנותר לו לחיות?
מחד, ניתן להבין, שאדם העומד על פי דרך הטבע להיפרד מהעולם בעוד תקופה מסוימת, ירצה להעריך את פרק הזמן שעוד נותר לו בעולם, בכדי לנצל אותו כהלכה. אולם מאידך, הניסיון מלמד כי לא פעם, חולים שהיו באותו מצב בדיוק, קיבלו פרוגנוזות שונות, כאשר לכל אחד מהם "מנבאים" תקופת חיים שונה, ולמעשה – כל אחת מה"נבואות" הגשימה את עצמה... יותר מכך: חולים רבים, שהרופאים לא נקבו בפרק הזמן שנותר להם לחיות – האריכו ימים הרבה מעבר לכפי ששיערו הרופאים מלכתחילה...
ההכרעה בסוגיה אתית זו אינה מעניינו של ספר זה, והיא מורכבת ורחבה ביותר. ובכל זאת, חשוב לשים לב לנקודה מעניינת: לא פעם, עצם האמירה של הרופא, כביכול נותר לחולה עוד זמן מוגבל לחיות – מכניסה אותו למצב של מתח ולחץ, שפוגע בו פיזית ומחליש את המערכות הפנימיות בגופו, מה שגורם ל"נבואה" להגשים את עצמה...
נתאר לעצמנו אדם שבורח מפני נחש... הוא רץ, כמו שהוא לא רץ מימיו, החרדה ממריצה אותו, אולם הנחש – בעקבותיו... ובכן, נשאל את עצמנו: כמה זמן אדם יכול לרוץ ככה? שעה? שעתיים? כעת נתאר לעצמנו, שאותו אדם נדרש לרוץ ולברוח במשך חודשים ארוכים מפני הנחש הרודף אחריו...
אם אילו לא תהיה מגבלה פיזית שתמנע ממנו לרוץ ברציפות זמן כה רב, הוא ודאי יתמוטט בסופו של דבר בעקבות המתח הנפשי והלחץ שיגרם לו בעקבות המרדף הבלתי פוסק.
ובכן, זה מה שקורה לאדם שלחייו יש תאריך פג תוקף, לדעת הרופאים כמובן... הלחץ והמתח שהוא חש בעקבות המידע הקשה – פוגעים בו כשלעצמם, ועשויים להחליש אותו במידה שעלולה להוביל למותו.