כולם מכורים למשהו – הגיע הזמן להיגמל

"לא משנה מה קורה, כלום לא טוב לו!!!

השמש שזורחת מעציבה אותו כי היא תכף תשקע, כשהוא קיבל תפקיד חדש בעבודה - הוא מבואס מזה שהוא צריך לעשות משהו חדש.

כלום לא משמח אותו!!! 

לא אני ולא הילדים.

"איך שאתה פותח את העיתון, אני כבר יודעת שמתבשל בתוכך הדיכאון החדש" אמרה טלי.

"הדיכאון שלי? זה מה שמפריע לך? אולי תטפלי באובססיה הזו שיש לך לטלפון שלך???

כל היום את בטלפון, עושה לייקים, מעלה סטוריס, מגיבה לאנשים באינסטוש, ממש חיה חיים וירטואליים!! הילדים ניגשים אלייך עם בעיות ואת לא מרימה את הראש מהמסך, אני מדבר אליך ואת לא שומעת אותי, כל הזמן מעניין אותך מה קורה בתוך הטלפון שלך.

מה נשאר לי לעשות אם לא להיכנס לדיכאון?", הגיב.

"איך אתה לא רוצה שאני אהיה בטלפון כל היום?

אתה לא רוצה שנצא לטייל - כי מה הטעם בלטייל אם יש כל הזמן את הלחץ למהר לחזור הביתה? אתה לא פנוי לחגוג ימי הולדת, איך אפשר לחגוג כשאבא שלך חולה ואין לך מצב רוח בגלל זה?

אולי תתעורר ותראה שיש לך אישה וילדים שצריכים אותך???", אמרה טלי בכעס.

"פשוט קשה לך להודות שאת מכורה לטלפון, אז את מאשימה אותי, את פשוט מכורה!!!" הטיח בה בכעס.

"טוב. אני שמחה שאתם מעלים את העניין הזה של ההתמכרויות כי זה אומר שאתם סוף כל סוף מוכנים לטפל בבעיה הזו שהורסת לכם את הזוגיות".

"רגע רגע רגע… היא מכורה לטלפון. למה אמרת התמכרויות ברבים?" הגיב בפתאומיות.

"איציק, אתה מכור לעצבות אתה מקבל מזה משהו….", עניתי לו.

"מה אני מקבל מזה? את חושבת שאני בוחר להיות בעצבות?", שאל איציק.

"כן. רק שאתה לא לוקח על זה אחריות כמו שטלי לא לוקחת אחריות על ההתמכרויות שלה.

עכשיו, כשסוף כל סוף נמאס לשניכם, נראה לי שאתם תהיו  מוכנים לטפל בזה לקחת אחריות ולהחזיר את השליטה האמיתית לחיים שלכם.

אתם יודעים מה הסיבה שכל כך קשה לכם להיחלץ מההתמכרות שלכם?".

"לא", ענו.

"לא רק שאתם לא מבררים באמת לעצמכם מה רע בהתמכרות שלכם ומה המחיר הגבוה שאתם משלמים, אלא אתם אפילו מצדיקים את ההתמכרות על מנת שתרגישו בנוח לשמר אותה".

למרות השוני בין שתי ההתמכרויות שלכם, יש לשתיהן מכנה משותף. זה מכנה משותף לכל ההתמכרויות בעולם.

העצבות שלך, איציק, והאובססיביות שלך לטלפון, טלי, הם רק השליחים שבאים למלא לכם את החיסרון הנפשי. כמו איזה משיח גואל שאתם תולים בו ציפיות ותקוות. 

ההתמכרות שלך טלי, מציעה לך מרחב בריחה מהמציאות.

במקום לקחת על זה אחריות, ההתמכרות משמשת מענה ונחמה להתמודדות עם הגבר הממורמר שרובץ אצלך בבית.

המכשיר עוזר לך באופן זמני לטשטש שיממון וריקנות שאת פוגשת היום, אבל חשוב לזהות שהם היו שם עוד הרבה לפני שהתחתנת, איציק לא אחראי לזה.

ההתמכרות עוזרת לך להתגבר על חוסר המשמעות שאת מרגישה בחיים ועוזרת לך להשיג מעין סוג של התחדשות מזויפת שאת לא מצליחה להשיג אותה בעצמך, בלי עזרים.

יש בהתמכרות כוח מאוד חזק שנקרא כוח התענוג.

התענוג נותן רוח גבית להתמכרות.

התענוג זה הכוח הגבוה והחזק ביותר בנפש.

התענוג בהתמכרות הוא תענוג שעל מנת להרגיש אותו אני תלויה בדבר חיצוני.

טלי, את תלויה בטלפון, ואיציק, אתה תלוי בעצבויות שלך.

אתם חיים באשליה שכל התענוג נמצא בדבר הזה שאתם תלויים ומכורים אליו ואתם לא מצליחים למצוא את הארת התענוג בתוך עצמכם פנימה.

התענוג הזה עוקף את השכל והרגשות ומתגלה בעוצמה ללא השפעה פנימית ומשם נגזרת תחושת הריקנות שאתם מרגישים.

דבר נוסף שמזין את ההתמכרות הוא: שחרור משליטה.

הרי מה ההבדל בין מכור ללא מכור?" שאלתי.

"מה?", שאלה טלי.

"מכור - חייב את הדבר החיצוני שעוזר לו

לא מכור - רוצה ובוחר. לא חייב את זה".

"אני אגיד לך משהו חנה? את יודעת כמה פעמים ניסיתי להיגמל מהטלפון?  פעם הצלחתי ממש הרבה זמן, סגרתי את האינסטגרם לכמעט שנה ולא הייתי כמעט בטלפון ופתאום חזרתי לזה, לא מבינה למה"

"אני זוכר בדיוק מתי זה קרה. זה היה אחרי שהכריזו עליך כעובדת מצטיינת בחברה וקיבלת תפקיד חדש. ואז לא רק שחזרת לאינסטגרם, התחברת גם לטלגרם, פייסבוק, טיק טוק, סנפצ'ט וכל רשת חברתית חדשה שהמציאו, ממש הפכת לאושיית רשת", אמר איציק בעוקצנות.

"טבעי מאוד שזה יקרה. קשה להיות על המשמר באופן קבוע ולשמור על מודעות עצמית גבוהה.

כדאי לשים לב לשני מצבים שמפילים אותנו בחזרה להתמכרות, אותה התמכרות שמשרתת אותנו ומשחררת אותנו מהתמודדות עם המציאות:

מצב ראשון - אחרי שיא שהשגנו. לפתע  אנחנו עומדים בפני ריקנות לאחר שהשגנו את היעד. אנחנו מרגישים שביעות רצון מסוכנת, ואומרים לעצמנו 'את שלנו עשינו ועתה אנו יכולים לשחרר'.

מצב שני - אחרי כשלונות. כשישנה ירידה בערך העצמי בזמן של קושי ומשבר, אנחנו רוצים לברוח מהמצב הנפשי השולט בנו.

כל זה נובע מתוך רצון פנימי לשוב למצב שבו אני לא צריך לקבל אחריות על החיים".

"אז מה עושים? איך מתמודדים?", שאלו שניהם יחד.

"כדי להתמודד עם ההתמכרות, צריך לגדוע את מקורות ההזנה של ההתמכרות ולמנוע מהם להיות הסיבות שדוחפות אותנו לאמץ את ההתמכרות.

נדרשת אמונה חזקה שזה אפשרי להחזיר את השליטה לחיינו.

יש כוח אחד שהוא יותר חזק בנפש מכוח התענוג , זהו כוח האמונה.

רבים מנסים להתמודד עם התמכרות באמצעות כוח הרצון, שהוא כוח נמוך יותר בנפש.

אבל כוח הרצון לא יכול להתמודד עם התמכרות לבדו, וזאת משום שכוח התענוג גבוה יותר וחזק יותר.

וזו הסיבה ששום הסבר רציונלי לא מספק כוח להתמודד עם ההתמכרות.

הידיעה של הנזק שנגרם לא משפיעה על התענוג ולא מפחיתה מעוצמתו.

מסלול ההתמודדות עם התמכרות חייב לעקוף את העימות הישיר עם ההתמכרות.

הרי התמכרות היא רק הסימפטום, התמכרות היא הביטוי הטבעי של הנפש לשחרר מעליה את העול.

הדרך האמיתית היא להתמודד עם השורש ולהציב חלופה למקורות ההזנה של ההתמכרות.

החלופה הזו קשורה בשני מרכיבים עיקריים:

1. לפעול כדי להפקיע או להחליש את גילוי התענוג שבהתמכרות על ידי התבוננות מעמיקה באמת של ההתמכרות. התבוננות שתשפיע  עלי לראות את התמונה האמיתית, לדוגמה: מה קרה 5 דקות אחרי שאממש את התענוג ועד כמה זה יהיה חסר תכלית בחיי.
2. לעורר את התענוג בחיים עצמם, בשליטה בחיים ובמיקוד בהם. עלי ללמוד כיצד להגביר את התענוג בחיי. כיצד אני יכולה למצוא שליחות ותחושת ערך שיגרמו לי לראות את החיים לא כדבר שיש לברוח ממנו, אלא כגן נעים שבו אני הגנן הנדרש לפעול בתוכו.

אני צריכה ללמוד להעריך את החיים ולחזק את ההכרה ביופיים.

הדבר הזה נעשה על ידי רכישת כלים כמו:

• חיזוק קשרים ומחויבויות חברתיות.
• חיזוק כוח ההערכה העצמית - שלא מתיר לו לעשות דברים שלא שייכים אליו.
• חיזוק הביטחון - שהאדם בטוח בעצמו שהוא יכול לפתח החלטה תקיפה ולהתעקש ולהחליף אמונה לא יעילה יותר.
• עידוד עצמי על נצחונות קטנים.

השכר של הטמעת תהליכים כאלה ואחרים הוא החזרת השליטה על החיים והתחברות לעמדה הנפשית בו אני אדם בוחר ומתוך זאת להגיע לחיים מלאי תענוג.

בהשראת ספרו של ד"ר יחיאל הררי – "לפרוץ את גבולות האישיות", ובשיתוף עם אישי.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן