אמהות +: מה זה עוזר, להתלונן על "הדור של היום"?

ישנם משפטים ששגורים בפינו מאוד. בואי ניקח, לדוגמא, את המשפט הבא: "הדור של היום הוא לא מה שהיה פעם". זהו משפט שאני שומעת לפחות פעם אחת בכל סדנה שאני מעבירה.

בדרך כלל מתלווה לו נימה של ביקורת על הדור הצעיר. בהשוואה שאנחנו עורכות בין התנהלותנו כזוג צעיר, לבין התנהלות הזוגות הצעירים של היום, בדרך כלל, ידם של הצעירים על התחתונה.

פער הדורות הוא עובדה קיימת. על זה אין ויכוח. זה דבר שאנחנו מרגישות שהוא לא בשליטתנו.

איך בא אותו מושג לביטוי בינינו לבין ילדינו הנשואים? בינינו לבין כלותינו ונכדינו?

אני מרגישה בנוח להניח, שגם את אמא שמארחת במסירות את ילדיה. טורחת על ארוחות טעימות. מגישה לשולחן, מנקה ומסדרת אחרי הסעודה. בשמחה את עושה את זה, ומכל הלב. ובכל זאת, היית מצפה שהכלה גם תושיט קצת יד, תעזור בפינוי הכלים מהשולחן, ובכלל, שההורים הצעירים ישגיחו על ילדיהם לבל יהפוך ביתך למזבלה. כשזה לא קורה, האם גם את נאנחת ואומרת לעצמך, ואולי גם לסביבה: "הדור של היום הוא לא מה שהיה פעם"?

מה מועילה לנו הדבקת התווית: "הדור של היום"?

האם היא מקדמת אותנו לחיים יותר רגועים, למקום שבו אנחנו שמחות ומאושרות יותר, רוות נחת מילדינו ומשפחותיהם?

אני מניחה שגם את מסכימה אתי שזה לא מביא אותך למקום הזה. האושר מאתנו והלאה וכעס ממלא את לבנו.

אז מה כן הרווחנו מהדבקת תווית זו? ברגע שקטלגנו את הבעיה ככזאת, אנחנו פטורים מעשייה. "מה כבר נוכל לעשות כאשר הבעיה היא בדור הצעיר?", נשמעת הטענה ההגיונית. והמסקנה גם היא מתקבלת בהגיון: הדור הצעיר, קרי ילדינו, עליו מוטל התפקיד לעשות את השינוי הנדרש.

הפטור מעשייה, והציפייה שהשני יעשה את העבודה, טומן לנו פח. הוא מחליש אותנו, גורם לנו להרגיש מובל ולא מוביל. ואם כבר מובל, אז ההובלה בדרך כלל לא מה שרצינו וגם התוצאה לא מה שציפינו. כמו שאמרנו, הוא לא מביא לנו את האושר המיוחל.

האושר המיוחל יבוא דווקא כאשר אנחנו נבדוק גם את חלקנו במצב. בכל בעיה שמתעוררת בין שני אנשים יש לשניהם מה לעשות בשביל לפתור את אותה בעיה.

הבדיקה שצריכה להיעשות פה היא: "מה עלי לעשות בשביל לצאת מהמצב הלא טוב אליו נקלעתי?". זה דורש מאתנו לקחת אחריות על מעשינו והופך אותנו להיות מובילים ועושים למען טובתנו והרגשתנו.

חמות יקרה, את רואה שכלתך לא עוזרת לך בהגשת האוכל לשולחן? אל תמהרי להסיק מכך שהדור הצעיר הוא אנוכי ועצלן. יכולות להיות הרבה סיבות להתנהלותה של כלתך.

האחריות שלנו על סיבות אלו היא רק מה שמלמדת אותנו תורתנו הקדושה, "והוי דן את כל האדם לכף זכות". כאן נגמרת האחריות הזאת.

אבל, בנוסף יש לנו אחריות נוספת והיא לדאוג לרווחתנו. הדאגה לכוחות ולצרכים שלנו, באחריותנו הבלעדית ולא תלויה בסביבה שלנו.

כלתך לא מציעה עזרה? תציעי לה את לעזור לך. הילד הקטן מבקש חלב עם קורנפלקס? תבקשי מאחד ההורים להשגיח עליו שלא יישפך לו.

לימוד זכות יחד עם הבנה שהאחריות לקבל את מה שדרוש לך מוטלת עליך, יאפשרו לך לבקש ולקבל עזרה בנועם ובחיוך.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הורים, יועצת רגשית בשיטת מוח אחד ומנחת קבוצות הנחייה ל"אמא לילדים נשואים".