על נוער מתמודד כבר דיברנו. ומה קורה כשזו האישה, או הבעל?

דשנו כה רבות על הורים המתמודדים עם נערים מתמודדים... ילדים שבחרו מסלול חיים שונה מדרכם בקודש. כמה קשה לבנות גשרים חדשים, ללמוד ולהכיל, להאמין ולאהוב ללא גבול.

אך לא הוזכר כלל, נושא כאוב לא פחות: בן זוג המתמודד עם בעל / אישה מתמודד/ת.

כן כן, קראתם נכון.

ישנם מצבים בחיים, מטלטלים לא פחות, אולי אפילו יותר, בהם בעל או אישה בוחרים לפתע פתאום, ללא הודעה מוקדמת - לפרוק. לצאת למסע אישי, חדש והרסני.

ובכן, שמעתי כה רבות על נשים שקשה להן לשלוח את הבעל לשיעור או לתפילה, לשאת לבד בעול. נכון, זה מאתגר ונצרכים כוחות נפש אדירים.

אך מאידך, כמה צריך להודות על הזכות. להבין שכלום לא מובן מאליו. לשמוח באפשרות להוביל את הבית יחדיו לחיי עולם, לסלול דרך אמיתית, לחיי נצח.

על עצמי לספר ידעתי, ובכן, להיות אישה מתמודדת.

להיות אישה מתמודדת,

להזיל דמעות על ספר התורה הנטוש, המאובק.

שמביט עליו ומבקש, שיבחר בו מחדש.

ובמקומו, נבחר לו המסך. בוקר, צהריים וליל.

להודות שהוא נשאר הערב בבית,

ולא יצא לחברים פוחזים, או לשבת בקיוסק.

להיות אישה מתמודדת,

זה לדעת שהוא נופל עמוק בבור התאוות

ואין מי יאמר לו עצור! או מספיק! או חדל!

כי בת הקול, כבר גרונה ניחר

והוא פסק מלשמוע...

להיות אישה מתמודדת,

זה להתפרק לרסיסים בכל שמחת תורה או חג מתן תורה

ובכל שבת וחגי ישראל...

לזכור מה היה ולהבין מה עכשיו.

לנשום עמוק ולשמוח, כדי שהילדים לא יבחינו.

להיות אישה מתמודדת,

זה לבקש ולהתחנן משוכן מרומים,

לזכות (!) לשלוח אותו ללמוד או לתפילה במניין

וכן, גם אם זה אומר,

ששעת ערב לחוצה, שעזרה כה נצרכת בבית,

תהיה בשליטתי המלאה.

להיות אישה מתמודדת,

זה לדעת שהוא שבוי. הוא בשבי היצר הרע

ואני מגיעה לביקור או מרימה טלפון,

רואה את מה שנותר ממנו,

עם המלבושים החדשים, הפאות שהיו ואינן.

עוצרת דמעות בכוח,

אוספת את השברים,

וחוזרת. להרים את הבית בעצמי.

להיות אישה מתמודדת,

זה לגדל לבד לחיי תורה ויראת שמיים

לשתוק הרבה, להראות דוגמא אישית שלא נגמרת

להתפלל שהם ירצו את הדרך האמיתית,

וחלילה, לא יתפתו להתמודד גם הם...

להיות אישה מתמודדת זה להכיל,

ולהכיל, ולהכיל. לאהוב, לאהוב ולאהוב.

גם כשהכאב מפלח את הלב בכל פעם מחדש.

זה לשים חלומות במגרה ולקוות שיום יגיע,

ואוציא אותם משם בחזרה.

להיות אישה מתמודדת,

זה לשתוק מול השאלות, המבטים, התהיות,

גם של הילדים עצמם,

אלו שהתפללנו עליהם כה רבות.

זה לחבק ולהרגיע, ללמד זכות על אבא,

שנטש את הדרך האיתנה שבנינו שנים רבות כ"כ...

להיות אישה מתמודדת,

זה לבלוע את הבושה מהסביבה

להתעלם מהמבטים ברחוב

ולהשלים עם הבדידות החדשה שנוצרה

בכל ערב מחדש,

כשהילדים הולכים לישון.

להיות אישה מתמודדת,

זה לקנא ולהתגבר, להתגבר ולקנא,

במשפחות שגרות סביבנו

בכל בין הזמנים או שבתות חורף

שהם הולכים כולם יחד,

או מתניעים רכב לעוד חופשה משפחתית.

להיות אישה מתמודדת,

זה לשאול את עצמך, להלקות ולהאשים

איפה חטאת, ומה עשית שגרם לו להתפרק.

זה לדעת לחבק את עצמך ולהאמין,

שלכל אדם ישנה בחירה חופשית. ואת לא אשמה.

להיות אישה מתמודדת,

זה ניסיון שאי אפשר לתאר, להבין או להסביר.

זה לשנן שוב ושוב, בקול ובלחש,

שאין טעויות בעולם.

וכל רחמנא דעביד לטב עביד.

להיות אישה מתמודדת,

זה להבין שגם הוא - בתוך תוכו - נער מתמודד.

לזכור שבכולנו חי הילד, שעבר מה שעבר.

וגם הוא עובר מסע, כואב אך הכרחי.

לזכור שגם כאן נדרשת, הכלה וסבלנות. אהבה ורחמנות.

והמון המון תפילות,

לאל רחום וחנון,

שיזכה לפקוח עיניים ולקום.

מאובק אך מחוזק, מאמין וקרוב יותר.

כי כבר אמר רבנו "התרחקות לצורך התקרבות",

ו"לא עליך המלאכה לגמור".

להיות אישה מתמודדת,

זה לעבור מסע בעצמי, להיפצע ולהחלים,

להחזיק חזק במלך העולם ולא להרפות,

ולשנן לעצמי שלכל מסע בחיים יש סיבה ומהות,

גם אם אני לא מבינה מדוע.

להיות אישה מתמודדת,

זה בעיקר להשליך.

לשחרר שליטה לגמרי ולתת מקום לאמונה, לזכור שפעמים שאדם יורד מטה הוא מעלה איתו "ניצוצות קדושה", ומחזיר הביתה כמה עשרות יהודים בדרך חזרה.

לזכור שאני לא משגיח ולא רב,

שתפקידי הוא לתמוך ולסייע,

להרים ולהשפיע,

ולאחוז בטוב שנותר בו, בכל הכוח.

כי נותר בו הרבה.

ואם ה' חיכה לי, בסבלנות כה רבה,

בוודאי,

אחכה גם אני.

באמונה,

ובציפייה,

אישה מתמודדת.