סיון רהב מאיר על שליחי חב"ד ועל תנועת מטוטלת פוליטית

1. זה לא קורה בכפר המכבייה, אלא בניו יורק. לא מבקשים שם תפקידים ותארים, אלא להיפך, מבקשים לקבל שם עוד משימות. בעוד תשומת הלב בישראל ממוקדת בהרכבת הממשלה, ובמדיניות שבה תנקוט ממשלת נתניהו החדשה, מתקיים השבת כנס השליחים השנתי של חב"ד. המדיניות שעליה מחליטים שם תשפיע רבות על העולם היהודי כולו. 5,646 שליחי חב"ד מכל רחבי העולם פועלים כיום, 120 מתוכם שליחים חדשים שיצאו לפעילות השנה. זה אומר שזוג שליחים חדש יוצא לשליחות בממוצע בכל שלושה ימים.

על סדר היום, כמובן, יהדות אוקראינה. אצל רובנו הנושא די נשכח מזמן, אבל המשבר אצל אחינו שבאוקראינה, וגם ברוסיה, בעיצומו, ויש אינספור צרכים דחופים בשטח. גם יהדות איראן במוקד, והרב הראשי של איראן, הרב יהודה גראמי, יגיע לכנס, לייצג את הקהילה הקטנה הזו ואת אתגריה. ויש עוד קהילה שזוכה לראשונה לייצוג – הישראלים שגרים בחו"ל. בתנועה הבינו רק לאחרונה שישראלי שחי בניו ג'רזי או בפלורידה, צריך יחס אחר לגמרי מהיהודי האמריקאי המקומי. זו לא אותה שפה, מנטליות ושליחות. זה לא אותו בית חב"ד.

ועם כל הכבוד לקהילות מקומיות, מה המסר לעולם כולו? הרב מנדי קוטלרסקי, ממארגני הכנס, סיפר לי השבוע מה המוטו של השנה: "בתורה כתוב שהשנה שאחרי שנת שמיטה צריכה להיות 'שנת הקהל', שנה שבה מתקהלים ביחד באירועים גדולים של לימוד וחינוך. השנה אנחנו אחרי שנת שמיטה, וגם אחרי שנת קורונה. זוהי השנה הראשונה בלי מגבלות בכל העולם. היעד שלנו הוא להחזיר את כל מי שנעלם, נשר וקצת נשכח בצד הדרך. אני לא מדבר על האנשים החזקים בכל קהילה, אלא על החלשים יותר, המבוגרים, העריריים, אלה שפחות מחוברים לזהות היהודית שלהם. לא יכול להיות שאחת מתופעות הלוואי של הקורונה תהיה בתי כנסת ריקים יותר. זו תוכנית הפעילות השנה, לכל השליחים".

אבל היום, בעידן הרשתות, שליח לא יוצא רק להקים דוכן להנחת תפילין או לחלק חנוכיות. קוטלרסקי מספר על שני מיזמים דיגיטליים רחבי היקף: "החלטנו לשים את נושא הרווקות במוקד. כל שליח מכיר צעירים במקום שבו הוא פועל, אבל אם נאסוף את כל הידע הזה ביחד, תהיה לנו פלטפורמה ענקית, שתעזור לזוגיות של הדור הבא בעם היהודי. יחד עם מומחים מאוניברסיטת ייל פיתחנו את האתר 'Met at Chabad'. האלגוריתם שלו עוזר להתאים צעירים וצעירות מכל רחבי העולם. כן, אני לא מתבייש להיות גם משרד שידוכים, אם זה מה שהדור צריך".

קוטלרסקי מאבחן גם שהיום הציבור לא רוצה להיות פסיבי ורק לקבל שירות, הוא רוצה לעשות. "יש היום הצפה בתחום של גיוס המונים, של מיזמי התרמה שבהם כל אחד צריך לתת קצת כסף. הבנו שיש פה נקודה עמוקה, אנשים רוצים לפעול, ליזום, ליצור. אז פתחנו אתר לגיוס המונים של מצוות, של מעשים טובים. כשיש לך יום הולדת, אתה פותח פרויקט אישי ומתחיל לגייס מעשים טובים מכל הסובבים, עד להגעה ליעד. זה קשור לרוח הזמן. אנשים לא רק רוצים שהשליח יבוא אליהם, הם רוצים בעצמם להיות שליחים".

2. Pendulum. תנועת מטוטלת. לא מעט פעמים שאלו אותי במסע ההרצאות בחוף המערבי השבוע אם זה בעצם ההסבר למה שקרה בבחירות בישראל. לפעמים צריך להתרחק כדי לעשות זום-אאוט, ולהבין טוב יותר. נדמה לי שהמארחים האמריקאים – שאולי בעצם דיברו על תנועת המטוטלת בפוליטיקה שלהם – צדקו בניתוח שלהם: הממשלה הקודמת משכה את המטוטלת חזק מאוד לכיוון מסוים. כבר בהשבעת הממשלה לא הוצג רוב. רק שישים הצביעו בעד, וח"כ סעיד אלחרומי לא תמך. במשך כשנה כיהנה קואליציה עם ראש ממשלה לא פופולארי עם שישה מנדטים בלבד, במבנה קואליציוני מוזר ולא יציב. אחרי שהובטח לטפל רק במה שבקונצנזוס, מרצ והעבודה הציגו שוב ושוב בקול רעש גדול רפורמות שיצרו סערות. הכנסת לא תפקדה, וחוקים חיוניים ומובנים מאליהם לא עברו, בגלל חוסר הסכמה בסיסי בין חלקי הקואליציה. אחד השרים היוצאים אמר לי השבוע שהלילה ההוא בחודש מאי, שבו כל המדינה חיכתה להכרעת מועצת א-שורא על גורל הממשלה, היה הלילה שבו הבין שזה נגמר.

כל זה גרם בבחירות האלה לתנועת מטוטלת חזקה לצד השני. שורה של ח"כים בממשלה היוצאת כבר מכים על חטא. הגזמנו, הם אמרו באיחור. נחמן שי אמר שהוא לא מבין איך מפלגת העבודה הגיעה בכלל למחוזות שאליהם הגיעה בקדנציה הזו.

אבל הלקח ברור: תנועת מטוטלת יכולה להופיע גם לכיוון השני. חברי הממשלה החדשה בוודאי צריכים לקדם מדיניות ימין ולקיים את הבטחות הבחירות. אבל אם גם הם ימשכו את המטוטלת חזק מדי לכיוון שלהם, אם הם יפעלו בדורסנות, בחוסר רגישות, בעריצות הרוב, זה יתהפך עליהם בחזרה במהרה, ובבחירות הבאות התקשורת תשאל איך מרצ צמחה פתאום ל-14 מנדטים.

3. בשבת שבה קראנו בבתי הכנסת את פרשת חיי שרה, בני המשפחות של מוטי אשכנזי, מיכאל לדיגין ותמיר אביחי באבל על שלושת הקורבנות בפיגוע באריאל.

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". כך נפתחת פרשת השבוע, שמתארת את הקבורה הראשונה בתורה, וגם את הבכי הראשון בתורה. אבי האומה, אברהם אבינו, מספיד ובוכה. צריך לתת זמן ומקום לרגשות האלה.

אבל הפסוק הבא והמפתיע הוא: "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ". פרשנינו מתעכבים על המילה "ויקם". זוהי הדרכה לכולנו. אחרי משבר, לא ליפול. לקום ולפעול, להתמקד בעשייה.

ואברהם אכן פותח בפעילות חיובית נמרצת: קודם כל, הוא מנהל משא ומתן עם המקומיים, שבו הוא קונה במחיר מלא את מערת המכפלה שבחברון כחלקת קבר. מייד אחר כך, כאלמן טרי, הוא מתחיל לחפש כלה מתאימה ליצחק בנו, ובעצם דואג לעתיד האומה כולה. הפרשה שמתחילה בקבורה הראשונה בתורה, מספרת לקראת סיום על החתונה הראשונה בתורה, שאכן מביאה נחמה.
שיזכו המשפחות האבלות, ונזכה כולנו, לקום.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".