למה אי אפשר לחנך את כל הילדים באותה צורה? על יראת השמים של עשו

רבים מאתנו, מבלי משים, מאמינים ומחנכים את ילדינו, כמו "ליין" במפעל... יש "איך שהילד שלי צריך להתנהג ולחשוב, מה הוא צריך לאהוב ומה לא", וכן הלאה. בעצם, הוא צריך להיות כל מה שחלמנו להיות ולא תמיד הצלחנו...

הרש"ר הירש, האיש הענק, המחנך הגדול של דורו ומקומו (גרמניה של המאה ה19), בעל החכמה והמבט המעמיק לנפש, מסב את תשומת לבנו לנקודה זו: ליצחק ורבקה שני בנים. תאומים. הם גדלו יחד, "הלכו לאותו בי"ס", חונכו בשווה. והנה פתאום, "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". לפתע פתאום, כשגדלו, כמו שמציינים חז"ל – גיל 13, ניכרו ההבדלים המהותיים באופיים. יתכן גם שכולם התפלאו, "איך עשו התקלקל"... אבל זה לא קרה סתם.

"חנוך לנער על פי דרכו", זה מסר שאולי קשה לנו לקבלו, אך הוא אמת, וקל לקבלו אם מבינים עמקותו, ותוצאותיו המבורכות.

רש"ר מציין, שדווקא החינוך השווה שהיה לשניהם – שהתאים ליעקב – יושב אהלים, לא התאים לעשו – איש שדה. "דווקא משום שאנסו אותו (את עשו) להיות חובש את ספסל בית המדרש, דווקא משום כך, הוא מאס עכשיו בכל, והיה כולו בחוץ", כך כותב רש"ר! אם לא שאדם כרש"ר אומר זאת, אי אפשר לומר זאת (חלילה לנו מלחשוב שאפשר כך לבקר את יצחק ורבקה. הם היו נביאים, ובהכרח מכך, היו בעלי מדות תרומיות אדירות. אלא שרש"ר הירש, דבריו מתוך הכרת ערכם, ויראת שמים שבו – הוא רשאי לאמרם. אנו רק מביאים דבריו, ולא כמבקרים, אלא כמתלמדים). ולמה זה קרה?

טבעו של יעקב – יושב אהלים, רגוע, במקום אחד, רוחני לגמרי. טבעו של עשו – איש שדה – לא רגוע, בעשר מקומות ברגע אחד. זה, בית המדרש מושכו, וזה מושכו האדרנלין שבשדה.

אי אפשר לחנכם בשווה, אומר רש"ר. אי אפשר ואין צורך "לכוף" את הטבע הבסיסי של עשו, להיות יושב אהלים. הוא יכול היה להיות ירא שמים מושלם, ואפילו אדם רוחני מאוד – בדרכו שלו, שנתן לו הבורא. כשהכריחו אותו לשבת – בניגוד לטבעו הסוער, הוא רק למד להיות סבלן, להמתין עד שיגיע זמנו לעצמאות, אז יעשה ככל העולה על רוחו. ותכונה זו של סבלנות, היא התכונה המרכזית של הצייד, הממתין בשקט בסתר ובסבלנות, לנפילת טרפו בפח שטמן לו! כל מה שלא רצינו שיהיה...  

נמצא, שחינוך בניגוד לאופיו של החניך, משיג תוצאות הפוכות. יש לחנך, לפי נטייתו הטבעית, לאותה מטרה נעלה, תורה ומצוות. לכולם חלק שווה בעבודת ה', ומצוות התורה, כל אחד בדרכו שלו.