מצות אנשים מלומדה: איך להכניס את הלב בקיום המצוות?

כל פעולותינו מורכבות משני חלקים: טכני ורגשי. הצד הרגשי חזק בפעולות חדשות, והצד הטכני חזק בפעולות שהפכו לשגרה. בתחומים רבים הפכנו את החיים ל'טכניים', סוג של 'מצוות אנשים מלומדה'. 

האדם הטכני כובש יעדים בשיטת 'סימון √.  כל משימה שבוצעה תזכה לסימון √ = "בוצע". זה יעיל. נכון.

אבל כשאדם מנהל את שולחן השבת שלו כך, ומסמן √ על שירי שבת לדוגמא, אז הוא הופך את שולחן השבת שלו למייגע ומתיש. בני ביתו יחכו רק שה'סיוט' הזה כבר יגמר...

כך גם לגבי תפילה וכך לגבי כל דבר בעבודת ה'.  

בפרק זה נקבל את מושגי הבסיס כדי להפוך כל אחד לאישיות איכותית.

"מטרה גדולה זו לנו, לא לכפות אותך שתלך בדרך ה' בעל כרחך, רק שגם בעצמך תרצה ללכת בו, כי לא בעשיותיך הטובות לבד אנו מסתפקים, אלא רק שגם אתה בעצמך תהיה טובאנו רוצים" (מתוך ההקדמה לספר חובת התלמידים).

"הלא דיברנו אליך לאמר, שלא די לך שתעשה מעשים טובים בלבד אלא שגם אתה תהיה טוב" (שם עמ' קלב).

וכך אמרו חכמים:

"טוב לבן שיניים מחלב – אמר ר' יוחנן: טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר ולבן שנים מחלב אל תקרי לבן שינים אלא לבון שינים" (כתובות דף קיא).

"אמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות" (בבא בתרא דף ט:).

תני אבימי בריה דרבי אבהו: יש מאכיל לאביו אווזים מפוטמים וטורדו מן העולם (יורש גהינום) ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא (קידושין לא:)

לחייך לחבר – שווה יותר טוב מהמשקה שתיתן לו.

לברך עני בחום – שווה יותר מהכסף שתיתן לו.

להתייחס יפה לאבא – שווה יותר מכל המעדנים שתיתן לו.

נקודה אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב:  הלב!

בכל המקורות הנ"ל חכמינו מציבים על כפות המאזניים את הצד הטכני מצד אחד ואת הלב מצד שני. הלב מנצח תמיד.  

ההבדל בין גמ"ח לגמילות חסד

אחת הדוגמאות החזקות לכך, היא תופעת הגמחי"ם הרבים שדורנו משופע בהם ב"ה: עריסות תינוק, תרופות, כלי עבודה, הלוואות ועוד ועוד.   גמ"ח כידוע זה ראשי תיבות של 'גמילות חסד'.

שאלה: האם תיתכן מציאות שאדם בעל 'גמחי"ם' יהיה רחוק מלהיות 'גומל חסדים'? (ואולי אפילו מלא בשנאת חינם?) 

תשובה: בהחלט!

"מקדש ראשון מפני מה חרב?  מפני שהיו בו ג' דברים: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים... אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עברות! שאלו את רבי אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? אמר להם תנו עיניכם בבירה...".

היתכן?? מצד אחד היו גומלי חסדים ומצד שני הבית חרב מפני שהיתה בו שנאת חינם??? איך זה מסתדר?

זה בדיוק ההבדל בין פעולה הנעשית עם הלב לבין פעולה טכנית.

למדנו מכאן: אדם יכול להיות בעל גמחי"ם רבים, ועדיין להיות מלא שנאת חינם…

מדוע לא מברכים על מצוות של בין אדם לחברו?

אם אכן מצוות 'בין אדם לחברו' כל כך חשובות – מדוע אין מברכים עליהן???

כדי לענות על כך, עלינו להבין קודם מדוע בכלל מברכים לפני קיום מצוות...

ברכה היא סוג של הכנה לקראת קיום המצווה. מצוות התורה טומנות בתוכן קדושה עצומה ואפשרות אינסופית של התעלות, אבל יש לכך תנאי: "והשבות אל לבבך". אם המצוות נעשות באופן טכני בלבד – 'כלאחר יד' – האדם עלול להפסיד את האור הגדול הטמון בהן.

זה ההסבר הפשטני להבדל שבין 'אפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון' לבין ה'צדיק': אם שניהם מלאים במצוות – מדוע זה מכונה 'ריקן' וזה מכונה 'צדיק'? ההבדל נעוץ באיכות קיום המצוה...

במילים קצרות: תפקיד הברכה לרומם אותנו בעת קיום המצוות, ולקרב אותנו לקב"ה.

במצוות של 'בין אדם לחברו' איכות המצווה נמדדת בחיבור לזולת. חז"ל מגלים לנו שכאשר אתה נותן צדקה החיוך שלך שווה יותר מעצם הנתינה.

עכשיו נוכל להבין מדוע חז"ל לא תיקנו לנו ברכות למצוות של 'בין אדם לחברו'.

הסיבה לכך היא פשוטה: הברכה פוגמת במהות מעשה החסד! 

חסד טהור מייצר קירבה ואהבה. הברכה תהרוס את כל החמימות והרגשות המתוקים שיכולים להיווצר. זה כבר לא 'בין אדם לחברו', זה הופך להיות 'בין אדם למקום'!

נתאר לעצמנו איך זה היה נראה, אם בכל פעם שאדם היה נותן צדקה, מכבד הורים או מגיש עזרה למישהו, הוא היה נעמד ומברך בכוונה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו לעזור לזולת"... כמה זה היה פוגם בכל תחושת החיבור הנוצרת ממעשה החסד! הברכה היתה נותנת תחושה, שהמניעים למעשה החסד הם רק בשביל 'להיות צדיק' וללא כל קשר אישי אליו...

"רחמנא ליבא בעי".

המאמר לקוח מתוך הספר "בנאדם וחברו". לרכישת ספרו של הרב זאב ארן, היכנסו לכאן.

לכל התכנים של הרב זאב ארן, לחצו כאן.