אבא אהוב שלי, זה גדול עלי. מעבר לכוחות הנפש שלי

אבא אהוב שלי,

אני כותבת לך מתוך כאב ובלבול.

קשה לי עכשיו,

אני מרגישה שכל דקה שעוברת – היא כמו נצח.

הלב שלי מדמם, הוא צורח, כבר מאיים להפסיק לפעום,

אבל הוא שורד בכוח למרות כל הצלקות שחרוטות בו,

כי איפשהו שם יש בו עוד ניצוץ של תקווה.

בכל רגע רצות בי תמונות ומחשבות כמו סרט נע.

אבא, זה גדול עלי, מעבר לכוחות נפש שלי.

ובתוך זה אני מודה לך, אבא, על שנתת לי את המתנה הזו- 

תפילה שמה - זאת התרופה שלי.

שם אני מספרת לך הכל,

את כל מה שטוב לי וגם את מה שקשה לי,

ואני מבקשת ממך שתשמר את מה שעושה לי טוב,

ותעזור לי במקומות החשוכים.

אני רגע למעלה, רגע למטה,

פעם לילה, פעם יום,

מחייכת בחוץ, משחקת את המשחק בצורה המושלמת.

אולי אחרי הפעולות גם הלב שלי ימשך?...

אני בורחת

בורחת מהשאלות, מהזיכרונות ומכל מה שמכאיב לי.

ובסוף כל יום מגיע הלילה.

בלילה נגמרים המשחקים.

חוזרת לכרית שכבר הספיקה להתייבש, ומרטיבה אותה שוב בן רגע.

ואז שוב מגיע הבוקר, והכל חוזר על עצמו.

אני יודעת שיש דרכים רבות להפיג כאב 

אבל הדרכים הנכונות והאמיתיות -

הן לא הדרכים שאני בוחרת בהן, כי אני לא לגמרי יודעת מה הן, ואולי הן מחייבות מדי...

אז אני הולכת ונופלת למקומות שעושים לי טוב,

אבל הטוב הזה - הוא טוב רגעי,

שלאחריו - רק גרוע יותר.

אני יודעת שזה מצער אותך, אבא, ואני מבקשת סליחה.

אני אצעק אליך ואתה תשלח לי עוגן הצלה,

שאגיע לחוף מבטחים בדרך קלה, בלי להיכשל ובלי ליפול,

וכמה שפחות לכאוב,

כי אני באמת רוצה אותך,

את הקרבה שלך אלי ושלי אליך.

רוצה לשמוח גם כשאין סיבה,

ולהחזיר אותך אלי הכי קרוב שיש.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו