מבוא לתאורן המתחיל: באיזה אור אנחנו מאירים את הילדים שלנו?

הנה דבר שלא ידעתם עלי. קצת לפני שהתחתנתי, מצאתי עבודה זמנית כתאורן אצל צלם מקצועי. האמת, שהקריירה שלי כתאורן לא החזיקה הרבה זמן, ואחרי חודש בערך העבודה הזו הופסקה, אבל חוץ מלסחוב ציוד כבד, למדתי בזכותה כמה עקרונות מאד חשובים.

אז זו "תורת התאורה" על רגל אחת: תאורן בעיקר צריך להאיר, ומסתבר שזו ממש אמנות. מה אתה בוחר להאיר, ויותר חשוב: איך אתה בוחר להאיר. מסתבר שאת המציאות לא תמיד אפשר לשנות, אבל הדרך בה האור פוגש את המציאות יכול לשנות את הכל. יש דברים שתרצה להדגיש, תשים עליהם ספוט של פנס ישיר. יש דברים שתרצה לעמעם. יש דברים שמוארים מדי, וצריך לאזן ולהאיר גם את הצד השני שלהם. יש דברים שרק אור צבעוני מצליח להדגיש את הנקודה שלהם, ויש דברים שבכלל עדיף להשאיר בצל.

כל אלו עקרונות יסודיים לכל תאורן.

 מה זה קשור לחינוך? יש בחיים דברים שאי אפשר לשנות, אבל ההתייחסות שלנו אליהם עושה את כל ההבדל. הדימוי העצמי של הילדים שלנו לא מתעצב רק מהתכונות האובייקטיביות שלהם, אלא בעיקר מהיחס שלנו לתכונות האלו. אתן כמה דוגמאות:

1. אם ההורים בוחרים לשים זרקור על חולשה מסוימת, ומרבים לדבר עליה, על ההשלכות שלה ועל הקשיים שהיא גורמת לכולם, הם נותנים לה בכך חשיבות עצומה, ואותה חולשה תגרום לנזק לדימוי העצמי ולקשר ביניהם, הרבה מעבר למה שהיא היתה גורמת בלי כל תשומת הלב הזו.

2. הצד השני של המטבע - לפעמים אם קושי מסוים לא מקבל בכלל התיחסות, משאירים אותו בצל, לא נותנים כלים להתמודד איתו אלא מדחיקים ומסתירים, מתעלמים ומכחישים, זה עצמו יכול לייצר נזק עצום, הרבה מעבר לשיח פתוח וישיר שמציף את הקושי ומתייחס אליו בצורה נכונה ועניינית.

3. לכל נער ונערה יש גם חוזקות. יש חוזקות שאנו יודעים לזהות ולהעריך באופן טבעי, אבל יש גם חוזקות של כישורים רכים, שלפעמים המערכות מפספסות והן חומקות מתחת לרדאר. לדוגמה, חוש הומור מפותח ומבריק, או יצירתיות, או יכולת אמפתיה והזדהות עם הזולת, או היכולת לא להתייאש ולנסות שוב גם אחרי כשלון. אלו רק דוגמאות, יש מגוון תכונות שאם אנחנו, ההורים, לא נשים עליהן פנס, וננכיח אותן, לילדים ולעצמנו, אנחנו מפספסים את אחד המנופים הכי משמעותיים להתפתחות נפשית תקינה. כי אדם שלא מודע למעלותיו, לא יצמיח ויחזק אותן, ולא יקבל מהן כוחות להתמודד עם חסרונותיו... לכן זה עיקר תפקידנו בחינוך, לזהות את המעלות והחוזקות ולהבליט אותן, לדבר עליהן. לשבח את הילדים, לעזור להם למצוא זירות בהן הם יקבלו מקום והערכה ויוכלו להתפתח עוד בדרכים כשרות וחיוביות.

צריך להבין שחלק מתפקידנו כהורים מחייב אותנו לדאוג לתפאורה, לאווירה, לסביבה, והאור הוא חלק משמעותי באווירה החינוכית. יש כאן שיווי משקל עדין. את המציאות לא תמיד אפשר לשנות, אבל ההתייחסות שלנו לחוזקות ולחולשות של ילדינו יאפשר לנו ולהם להיות "באורות" נכונים וטובים. אין ספר הפעלה שנותן את כל התשובות הנכונות לכל מצב נתון, צריך הרבה התבוננות והרבה יצירתיות להגיע לדעת נכונה. וכמובן, להתפלל שנמצא את הדרך הנכונה להאיר את החוזקות ולהתמודד עם האתגרים.