לעיתים אנחנו מתאכזבות ממשהו, ורק אחר כך מבינות כמה טוב ה’

הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים בדיוק היכן נכון לנו להיות... עד שה' מדבר אלינו דרך החיים, ואנחנו מבינים שהוא מכין תוכניות נכונות יותר עבורנו.

סיפור קטן שהתרחש בראש השנה האחרון, עם תובנה חשובה.

בכל תפילות ראש השנה אני מגיעה לבית הכנסת כדרך קבע. כל מה שאני לא מספיקה בכל השנה – אני משלימה בראש השנה.

אך מאילוצים אלה ואחרים, כלומר תוך כדי האירוח של משפחות מגוונות אצלינו בחג, השלמת שני ספרי תהילים, הכנת השולחן וכו', בתפילת מנחה שלפני התשליך, לא הספקתי להגיע לבית הכנסת הרגיל שבו אנו מתפללים (שנמצא במרחק הליכה מהבית), וירדתי מתחת לביתי, היכן שישנו מניין "קורונה", שהתחיל מאז וממשיך גם עתה, בשבתות ובחגים.

לצערי אני פחות מסתדרת עם הנוסח שם. כיוון שהתפילה הראשונה שפגשתי מיד כשחזרתי בתשובה הייתה בחב"ד, ומאז, כל תפילה אחרת נראית לי שונה.

התחלתי להתפלל עם המניין, ואיכשהו לא מצאתי את עצמי. התחלתי להצטער כל כך, ואמרתי לעצמי: "איך זה שלא התאמצתי מספיק ולא הספקתי להכין ולעשות את כל מה שתכננתי? ואיך זה שאני מוותרת לעצמי - ובוחרת לא ללכת לתפילה כמו שצריך?", ועוד הרבה מחשבות שונות ומגוונות עלו לי מעצת היצר הלא סימפטי שלנו.

תוך כדי המחשבות שמציפות אותי, פתאום נכנסו לבית הכנסת שלוש בוגרות שלמדו אצלי. שמחנו כל כך לראות אלו את אלו.

הן שאלו אותי היכן עושים תשליך ואיך בדיוק, וכיוון שהן ממהרות - הן ביקשו את עזרתי.

שמחתי כל כך שיכלתי לעזור להן, ואמרתי להן: "תשמעו איזה קטע, בדיוק הבנים שלי הביאו מהחיידר דגים, ותהיתי ביני לבין עצמי אם נצליח להיעזר בהם, ואם הם יצליחו לשרוד עד התשליך (מה שבד"כ לא קורה)...".

עלינו אלי הביתה, ובהשגחה פרטית הדגים שרדו כנגד כל הסיכויים. הן עשו תשליך, ואמרו לי: "וואי, תודה, המורה, אם לא היינו רואות אותך היינו מוותרות, אז זיכית אותנו".

"איזה נס שהגעתן! התאכזבתי מעצמי כל כך על שוויתרתי והגעתי לבית כנסת קרוב, ושלא הצלחתי ללכת עוד קצת כדי להגיע לבית הכנסת המוכר שבו אני מתפללת. כשנכנסתן לבית הכנסת והגענו אלי לתשליך, קלטתי שה' סידר את זה, באצטלה שאני לא מספיקה להגיע לבית הכנסת, רק כדי שאפגוש אתכן ותוכלו לעשות תשליך...

לעיתים אנחנו מתאכזבות ממשהו, ורק אחר כך מבינות כמה טוב ה' שסובב את הסיבות והעילות שנגיע בדיוק למקום שבו אנחנו צריכים להיות כדי לעזור לעוד יהודי/ה.

שנזכה תמיד לפקוח את העיניים ולראות כמה טוב ה'.