’אנא אל תספר לאיש שראית אותי אצל הפסיכיאטר’

אחד המיוחדים בדורנו בזהירות המיוחדת בכבוד הזולת, היה הגאון האדיר רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל. נציין למספר סיפורים קצרים ומופלאים ששמענו מפי תלמידיו:

הגר"א גנחובסקי ליווה פעם את אחד מתלמידיו לטיפול אצל פסיכיאטר בבית החולים תל-השומר. השניים יצאו מחדרו של הפסיכיאטר, והנה צועד לעבר החדר יהודי ממכריו של רבינו, וכעת כשיבחין ברב, בודאי תהיה לו בושה גדולה. בשבריר של רגע, מצא רבינו פתרון מבריק כדי למנוע את מבוכת האיש. הוא מיהר אליו ולחש באוזנו: 'אנא, אני מתחנן אליך, אל תספר לאיש שראית אותי כאן אצל הפסיכיאטר כי אני נורא מתבייש בזה...', וכך בגאונות מופלאה של מידות טובות, 'העתיק' הגר"א גנחובסקי את אי-הנעימות אליו...

והיה רגיל הגר"א גנחובסקי לומר שצריך חכמה יתירה כדי לא לפגוע בזולת והיאך לעזור לו, והוסיף שחכמה זו באה מכח התורה. והיה חביב לפניו מאוד הסיפור על הגאון הצדיק רבי יוסף ליס זצ"ל, שראה פעם ילד שעומד לעבור כביש סואן, והבחין הרב, שהילד בגאוותו לא מסכים שיעבירו אותו את הכביש...

מה עשה? - פנה אל הילד וביקש: 'אולי אתה מוכן להעביר אותי את הכביש בבקשה?...'

יישר כוחך שגילית

אירע פעם שמחמת חולשתו, נפל הגר"א גנחובסקי והתעלף בבית המדרש. מכיון שלא רצה לצער את הרבנית, לא סיפר לה על כך. והנה, כמה ימים לאחר מכן, מתקשר אחד מתלמידיו לביתו, וכאשר עונה לו הרבנית, שאל אותה לשלום הרב והאם חש הוא כבר טוב יותר מאז שהתעלף...

כך נודע הסוד לרבנית, והתלמיד הרגיש חובה להתנצל בפני רבו על שגילה את סודו.

אך הגר"א, שדאג כל ימיו שאף יהודי לא ירגיש שלא בנוח בגללו, הקדים וניגש הוא אל תלמידו והרגיעו: 'אתה לא יודע איזה חסד עשית עמי!... מאז שהתעלפתי אינני יודע את נפשי כיצד אספר לרבנית על כך, ועל ידי שסיפרת לה פתרת לי את כל הבעיה, אני הוא זה שצריך להודות לך...'

הודה למוהל על 'סגולת' השריטה

בקונטרס המופלא 'אגן הסהר' מתועדים הנהגות נשגבות רבות מהגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל. מחבר הקונטרס, רבי שמואל אהרן פיש שליט"א מספר: בעת סתימת הגולל של רבינו, ניגשו כמה תלמידים לבקש מחילה בעשרה, וגם אני הייתי ביניהם, אבל הרגשתי שאין שום צורך בדבר, שכן כל מי שבא אי-פעם במגע עם רבינו הגר"א, יודע שלא היה אצלו מושג של פגיעה, והיה מן הנעלבים ואינם עולבים במימדים שאין להם אח ורע.

בעיני ראיתי - ממשיך המחבר לספר על רבו - בברית מילה שבה היה הרב יצחק זילברשטיין סנדק, ומחוסר זהירות עשה המוהל חיתוך ושריטה בידו הטהורה, ומיהר לבקש סליחתו. ומה היתה תגובת הרב יצחק זילברשטיין? - 'על מה אתה מבקש סליחה?! אני צריך לומר לך תודה ויישר כח! אה, איזו זכות יש לי על הסגולה שזיכיתני, שהרי "דם ניקוף מרצה כדם עולה"...' (חולין ז':, וביאור הגמרא: דם היוצא ממכה מכפר על האדם כדם קרבן עולה. ומוסיפה הגמרא, שזה בתנאי שקיבל את המכה בשעה שהיה הולך לדבר מצוה).

השיבו המוהל: 'אני מחפש סגולות יותר טובות...'

מסר לילד חידה משעשעת בכל שבוע

אל הגר"א גנחובסקי זצ"ל הגיע יהודי, וסיפר בכאב כי בנו הקטן אינו מצליח בלימודים, והפסיכיאטר אמר שהוא בדכאונות ויש לו טראומות, והוא היפראקטיבי ובעל מתחים ועוד רשימה ארוכה, כך שצריך לדאוג עבורו ל'חינוך מיוחד'.

הגר"א ביקש שיביאו אליו את הילד. כשהגיע, התיישב הרב לידו ושאלו 'איזה משחקים אתה אוהב? אוטו, אווירונים?', וכך שיחק ושוחח עמו שעה ארוכה, והבחין כי כל הבעיה אצלו, היא לא חוסר כישרון והבנה, אלא חוסר בטחון עצמי. הדימוי העצמי הירוד הביא לכך שהילד אינו מקובל בחברה, מרגיש נחות, ואינו יכול להגיע כלל להישגים בלימודיו מחמת חוסר שאיפות...

הגר"א ביקש מהילד, שמידי שבוע יבוא ללמוד עמו, 'אני אמסור לך חידה מרתקת, אותה תשמיע בפני חבירך, ואת הפתרון אמסור אך ורק לך... לאחר שבוע תגלה להם את התשובה, ובע"ה אומר לך חידה חדשה'.

החידה הראשונה היתה: מהו הדבר שמכניסים אותו לפה, אך אין אוכלים אותו, ולא נהנים מטעמו, ובכל זאת מברכים עליו?... הילד לא ידע את התשובה, ורַמז לו רבינו: זה עושה טוּ טוּ טוּ...

הילד הציע את החידה, וכל החברים 'שברו את הראש' למצוא פתרון, ורק לאחר שבוע גילה להם את התשובה. וכך היה מידי שבוע - הילד נכנס לביתו של ראש ישיבת טשעבין כבן בית, וראש הישיבה היה מרעיף עליו חום ואהבה, לומד עמו ומקדמו, ומוסר לו חידה שתרתק את כל החברים.

אסיפת החברים סביב הילד חיזקה מאוד את בטחונו, ויצרה אצלו דימוי עצמי חיובי, עד שנהפך למציאות אחרת...

ההורים עמדו משתוממים לנוכח 'פריחת' בנם שהתקדם בלימודיו ועשה חיל, וזאת ללא שום התערבות של אנשי 'החינוך המיוחד'. הגר"א גנחובסקי בכישוריו ובמידותיו המלאים דעת ותבונה, ידע לסלול מסילות בנפשו של הילד, לפתח את אישיותו ולהעלותו לפסגות...

'אתה יודע איזה חברים אנחנו?...'

סיפר תלמיד חכם שהגיע לנחם את בני המשפחה לאחר פטירת הגר"א גנחובסקי: נסעתי במונית, וביקשתי מהנהג לעצור בבית האבלים, ברחוב אבטליון חמש. לשאלת הנהג מה אירע שכולם נוסעים לכתובת ההיא, עניתי כי הצדיק רבי אברהם גנחובסקי נפטר, ואנשים רבים באים לנחם.

אך שמע הנהג את הדברים, התרגש כולו, והתחיל לצעוק: 'אברהם גנחובסקי?! אתה יודע איזה חברים היינו?...'

סיים הת"ח: יש הרבה שנותנים לכל יהודי הרגשה כי הם מכבדים ואוהבים אותו, אבל להיות חבר קרוב של נהג המונית - זה רק ר' אברהם היה...

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.