אבא שלי, אם רק הייתי יודעת, אם רק הייתה לי יכולת לראות - הייתי מאושרת

אבא שלי!

תמיד ידעתי, מכל הסיפורים, מכל המשלים, ש"אין רע יורד מלמעלה" והכל הכל טוב. אבל ביום הלא בדיוק בהיר ההוא, כשהמחלה שלי הזמינה את עצמה לחיים שלי בלי זכר לנימוס, היה לי קשה לחיות את הסיפורים והמשלים.

היה לי קשה להאמין שאתה באמת אוהב, דואג וקרוב. חשבתי שאולי אתה כבר לא.

רציתי להחזיר את הגלגל אחורה. לחזור להיות מי שהייתי. פחדתי שלא אלך לי לאיבוד, שהילדה המקסימה והכובשת שהייתי כבר לא תהיה עוד. שהמחלה תערער לי את החיים, תשמיט את הקרקע מתחת לרגליים.

פחדתי להיות חולה.

ידיעה אחת החזיקה אותי בתקופה הקשה הזאת וגם עכשיו – הידיעה שאני בחרתי. הנשמה שלי בחרה. היא הסכימה להיות חולה, היא ידעה למה זה יהיה טוב. היא ידעה כמה ערך ושווי יש לסבל שלי למעלה, היא פשוט ידעה שזה ישתלם לה.

רק היום, במבט לאחור, אני מבינה כמה הגוף שלי הוא רק כלי המשמש לרוח. וכמה החיים שלי טובים ומאושרים בהינתן המחלה. רק שאני מסובבת את הראש לאחור – אני מבינה כמה גדלתי.

כשעמדתי שם בתחילת הדרך, כשהטוב והמוכר הפסיקו לזרום לחיים שלי. חיבקתי חזק חזק את מה שנשאר. הבנתי שמה שיש לי לא מובן מאליו ולעולם לא יהיה. נפלתי וקמתי, לפעמים כבר לא היה כוח, אבל הייתי איתך. הרגשתי שאתה שם. שאתה במנהרה החשוכה שאני מדשדשת בה,  פוסע איתי יד ביד עד לקצה, למקום שיש בו הרבה אור וטוב.  

אבא שלי, אם רק הייתי יודעת. אם רק היית לי יכולת לדעת כמה אתה טוב. כמה כל חלקיק ממך הוא טוב אלוקי מוחלט, וכמה מתנות אתה מרעיף עלי – הייתי מאושרת. גם אז. גם היום. כל החיים.

לא היו לי שאלות. לא הייתי כועסת. הייתי רק אוהבת. ושותקת.

אבא, אני אסירת תודה. תודה על כל החלומות שהגשמת לי, למרות ועל אף. תודה שהבאת אותי לעמוד היכן שאני היום. תודה על הכאב, תודה על הסבל. תודה שאתה יודע מה טוב לי ונותן את הכוח.

תודה שעזרת לי תמיד לבחור. לראות. להיות. לחיות.

הבת הקטנה שלך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.