פרשת ויצא: הזמנים העייפים הם אלה שנועדו להפרות אותנו

אחד הנושאים המובאים בפרשתנו המרתקת הוא נישואי יעקב לרחל ולאה. נראה נקודה קטנה ברובד הדרש, ונבין כיצד נושא זה אקטואלי לחיינו.

בספר הזוהר ובספרי מחשבה רבים מתארים את לאה ורחל כ"עולם נסתר" ו"עולם נגלה". רחל מייצגת את המודע ואילו לאה מייצגת את הלא מודע. לכל אחד מאיתנו יש את "רחל" ואת "לאה" שלו. רחל מסמלת את הממדים שאנו מבינים ותופסים בשכלנו, את כל מה שאנו יכולים לשלוט בהם והמוח מבין אותם, את כל הנתונים שאנו בוחרים בהם במודע.

לאה מייצגת את המרכיבים הנסתרים בחיים. את כל הנתונים שמאתגרים אותנו ו"נוחתים" עלינו ללא התראה. "ויהי בבוקר והנה היא לאה". פעמים רבות אנו הולכים לישון עם מציאות אחת ומתעוררים למציאות חדשה, בלתי צפויה (אגב, זו אחת מהסיבות לכך שהחתן מכסה את כלתו בהינומא, כדי ללמד אותו את המסר הזה – לא תמיד החיים הם "רחל", הם לפעמים גם "לאה").

על רחל התורה כותבת שהיא הייתה יפת תואר ויפת מראה. השם שלה הוא כשמו של בעל חיים "רחל", שצבעו לבן והוא ידוע באופי החביב שלו. רחל בגימטרייה "ויהי אור" (רבי יעקב מפאנו). הפסוק אומר: "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם" (שיר השירים ו', ו')– "הרחל הזאת כולה קדושה. צימרה לתכלת, בשרה לקרבן, קרניה לשופרות, שוקיה לחלילין, מעיה לכינורות, עורה לתוף. אבל הרשעים נמשלו לכלבים שאין מהם לקדושה כלום" (רש"י). השם רחל מבטא שלמות.

השם "לאה" משמעותו עייפות ואי נוחות, כמו "לאות", "נלאה" וכדומה. לאה מגלמת את הצדדים שאין לנו כוח אליהם.

יעקב בוחר להתחתן עם רחל, אבל תוך כדי כך הוא מתחתן גם עם לאה. לכל אחד מאתנו יש "מערכת יחסים" עם שני הממדים האלה – הגלוי והנסתר, היפה והפחות יפה. "בן הזוג" האהוב ו"בן הזוג" שמאתגר אותנו. אנו חולמים על משהו אחד, אולם נפגשים עם מציאות שונה.

אולם מתברר, שדווקא "לאה" היא הפוריה - "וַיַּרְא השם כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וְרָחֵל עֲקָרָה" (בראשית כ"ט, ל"א). לעתים קרובות, דווקא הממד שאנו חוששים ממנו, הממד הלא צפוי, המאתגר והפחות "מושך", הוא זה שמוליד בתוכנו את כוחות הנשמה העמוקים ביותר. אם אתה מקיף את עצמך רק בדברים שאתה מרגיש עליהם שליטה, אתה עלול להישאר עקר. אם אתה מביע נכונות להיחשף אל הלא נודע תוך ביטחון מוחלט בהשם יתברך, תוכל להוליד אינסוף.

תן לקדוש ברוך הוא לנהל אותך.

יעקב ממשיך להתלוות ללאה אף על פי שהיא כביכול רימתה אותו. יעקב מבין שהקדוש ברוך הוא מתכנן לו כאן משהו. לאה מנציחה את המציאות הזו בשמות של בניה, יחד עם ביטוי רצונה להמשיך את הקשר הנצחי עם יעקב: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה השם בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי". "וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע השם כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן", "עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי". בזכות התמסרותה ליעקב נולדים לה בנים נוספים.

"וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן השם אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד', י"א). שתי קומות יש לבית ישראל, הקומה הראשונה היא הקומה של הנגלה, כוחה של רחל אמנו, הקומה העליונה היא הקומה הנסתרת, כוחה של לאה אמנו.

שני הכוחות הללו, הנגלה והנסתר, באים לידי ביטוי בבניהם של רחל ולאה, כשני כוחות באומה הישראלית. כוחה של רחל מתגלה בעולם הזה. על רחל נאמר "יפת תואר ויפת מראה", כך גם על בנה – יוסף (בראשית ל"ט, ו'). על יוסף גם נאמר שכל מה שהוא עושה השם מצליח בידו (בראשית ל"ט, ג'). כולם רואים את ההצלחה של יוסף. כוחה של לאה לעומת זאת, נשאר נסתר. בנה יהודה אף הוא לא מצליח - "וירד יהודה מאת אחיו", כלתו תמר מרמה אותו, וגם ממנה נולדים תאומים שנאבקים על הבכורה (בראשית ל"ח, כ"ט).

אבל, וכאן מגיע אבל גדול, כל לידתו של משיח בן דוד נמשכת בדרך של הסתרה. כך אנו מוצאים בתמר, ולאחר מכן אף ברות המגיעה בלילה בהיחבא לשדהו של בועז. זו הדרך שמתוכה נולד דוד המלך ומלך המשיח.

"יש לשים לב לכך, שהגרעין העיקרי של עם ישראל לא יצא מאותה אם, שיעקב – במידה שהתורה מגלה - בחר בה… הקדוש ברוך הוא לקח דווקא את העלובה והמדוכאה, ועשה אותה לאם הבנים לעמו. הן מתוך השמות שאותה שנואה נתנה לבניה אנחנו למדים, היאך הייתה חדורה כולה מרגש אהבת בעלה, והתעלתה להעריך את ערכו המלא של תפקיד האם לייעוד האישה ואושר הנישואין, ועבור שניהם השליכה את יהבה על השם הרואה ושומע הכל, ומשרה שכינתו בין איש לאישה… וסופה שראתה בהתגשמות תקוותה. מה שלא זכתה לו הכלה והאישה, זכתה לו אם הבנים. וכך, האהבה הטהורה לבעל ולבנים, והביטחון המלא בהשגחה העליונה, הם שהיו ערכי היסוד להורתם ולידתם, גידולם וחינוכם של שבטי ישראל" (פירוש רש"ר הירש לבראשית כ"ט, ל"א).

זהו מוסר השכל לחיים שלנו. הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו. יש דברים גלויים ויש דברים נסתרים. יש אזורי נוחות ויש אזורים שמרגישים לנו פחות נוחים. יש זמנים טובים ויש זמנים שנדמים לנו פחות טובים. יש "רחל" ויש "לאה". בואו נזכור ש"וַיַּרְא השם כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ".

זמני ה"לאה" נועדו כדי להפרות אותנו.