לאחר שישב האדמו"ר על כסא הסנדקאות במשך שנים, מחירו האמיר פלאים...

מעשה ביהודי ירא שמים בשם ראובן, שרכש 'כסא-סנדקאות' מפואר במחיר של 4,000 שקלים, והשאילו לשימוש אדמו"ר מפורסם. הכסא הונח אחר כבוד בבית מדרשו של האדמו"ר הצדיק, ובגבו תלה ראובן לוחית קטנה שעליה נחרט: 'מושאל לשימוש כבוד קדושת האדמו"ר... על ידי ראובן...'

האדמו"ר שימש כסנדק על הכסא המפואר חדשים לבקרים במשך כעשר שנים, עד ליום שנפטר לבית עולמו.

ראובן הגיע לחצר האדמו"ר זצ"ל על מנת ליטול בחזרה את הכסא המושאל, והנה, עוד באותו היום מתקבלת אצלו שיחת טלפון מסוחר יודאיקה, שפונה אליו בהצעה לרכישת ה'כסא הקדוש' בסכום של - - - 30,000 שקלים!

ובכן, ראובן הבין כי התגלגל לידיו רווח עצום בעקבות שימוש האדמו"ר בכסא, שכעת הפך ל'נכס' יקר ונשגב, והחל לישא וליתן עם סוחרי יודאיקה נוספים, עד שלבסוף מכר את הכסא ב-40,000 שקלים! (כך שמחיר הכסא זינק בפי עשר בעשר השנים שישב עליו האדמו"ר).

ומה השאלה שכעת התעוררה אצל ראובן? -

"אולי 'דמי השבחת' הכסא אינם שייכים לי, כי אם ל...יורשי האדמו"ר, שהרי הוא זה שהשביח את הכסא"... ראובן הדגיש, כי השבחת הכסא אינה מחמת 'סנטימנטים' (רגשות) בלבד, שכן רואים אנו שיש לכך כיום 'שוק' של יודאיקה. 

ראובן הוסיף לציין בלמדנות לדברי המשנה במסכת בבא מציעא (ק':), שממנה אולי ניתן להסיק דרך נוספת בשאלתנו: "שטף נהר את זיתיו (אילנות הזית שלו), ונתנם לתוך שדהו של חבירו (ונשתרשו שם והוציאו פירות), זה אמר זיתי גידלו (האילנות שלי גידלו את הזיתים), וזה אומר ארצי גידלה (אדמתי גידלתם) - יחלוקו", והטעם הוא, משום שהרווחים נוצרו בסיבת שניהם.

"ואם כן, שמא גם אני, אבדל לחיים, והאדמו"ר זצ"ל, 'שותפים' ברווח שנוצר - ה'בסיס' שלי, והשבח שלו; וממילא יתכן ועלי לחלוק ברווחים עם היורשים"?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

הדבר פשוט שכל דמי השבחת הכסא שייכים לראובן בלבד, מאחר והאדמו"ר לא נתכוין כלל וכלל להשביח את הכסא, וממילא לא זכה בשבח שנוצר[1].

ודברי המשנה בבבא מציעא אינם נוגעים לשאלתנו, כי שם הארץ 'עשויה' לגדל ולהשביח את האילנות הנטועים בה, כך שכמובן יש לכך ערך ושווי ממוני, אך ישיבת צדיק על כסא סנדקאות אינה עשויה להשביח ממונית את הכסא, ואינה נעשית לשם כך, ולכן אין מקום לומר שיש ליושב עליו זכויות ממוניות בעליית מחירו.

עוד יש לדון בסברה נוספת, שכאן השבח אינו בעין, אלא מעין שבח 'רוחני', ואולי בכך אין חלק למשביח, (ויעויין בתוס' בב"ק ק"א. ד"ה או, שכתבו: 'הנאה דהכא - של הצבע בצמר - לא חשיבה הנאה שאינו אלא נוי בעלמא יותר', כלומר, משום דחזותא לאו מילתא היא). אולם, אמר מו"ר, שההיגיון אומר, שבענייננו מכיון שלמעשה החפץ נסחר בשוק במחיר גבוה בהרבה, והפך מכסא ל'נכס' יקר - הרי שיש כאן שבח ניכר.

לסיכום: דמי הכסא היקר שייכים לראובן בלבד, ואינו צריך ליתן מאומה ליורשי האדמו"ר.

ואגב, הבה נשאל: האם אכן קיימת מעלה מיוחדת בכסא שישב עליו אדם גדול וקדוש? -

ובכן, מצינו במדרש (שיר השירים רבה פר' א'): בבית מדרשו של רבי אליעזר היתה אבן אחת שמיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס רבי יהושע והתחיל נושק את אותה האבן, ואמר 'האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית'! ובתוספתא במסכת כלים (בבא בתרא, פ"ב ה"ג) נאמר: 'וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: שתי כופתין (גזירי עץ) היו בבית אבא אחד טמא ואחד טהור... זה שהוא חקוק טמא, וזה שאין חקוק טהור, ועליו ישב חגי הנביא'. לשם מה צריכה התוספתא לספר היכן ישב חגי הנביא? - והתשובה - כי יש עניין לידע היכן ישב האדם הגדול, מפני הקדוּשה שנמצאת במקום זה. גם במסכת יבמות (ט"ז:) נאמר: 'על מדוכה זו ישב חגי הנביא', וכן נאמר שם (צ"ח.): 'על ספסל זה ישב רבי עקיבא'.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.