האם גם לנו יש יתוש שקודח לנו במוח? על התמודדות עם ילדים מאתגרים

ודאי יצא לכם לשמוע על טיטוס, המצביא הרומאי עז הפנים, שבדרכו חזרה לרומי, נענש בכך שיתוש נכנס למוחו וניקר לו את מוחו ללא הפסקה, בכאבים עצומים. מסופר באגדות החורבן, שיום אחד טיטוס הלך בשוק, ושמע נפח שדפק בקול רם על פח, והרעש הזה גרם ליתוש לחדול לכמה שניות, מה שגרם לטיטוס לשלם משכורת לכמה נפחים שידפקו לידו על הפחים על מנת להקל את הכאב.

האם גם לנו יש יתוש שקודח לנו במח? איך אפשר לגרום לו לחדול? איך אפשר "לשנות לו את המנגינה"? לא תמיד זה "יתוש" חיצוני. אנחנו נוטים לפעמים "להעלות גרה", וחוזרים ולועסים ארועים מסוימים שקרו לנו. אם נשחזר ארועים קשים, אנחנו נכנסים למערבולת של מיקוד עצמי שלילי שמעצים סבל. אין מצווה לסבול (!), ואפשר ללמוד להסיח דעת מהמחשבות האלו. זה דורש לימוד, כמו טיטוס, לראות מה עוזר למחשבות השליליות לעבור. באמת כדאי לעצור ולנסות לתחקר את זה. במקום להריץ מחשבות כאלו, כדאי לנסות לשחזר את ההצלחות, כל מיני אירועים מחזקים וטובים, או דמויות השראה אוהבות שהאמינו בנו. זה אולי מרגיש קצת מוזר, לעצור ולייחד זמן למחשבות שכאלו, אבל זה יתוש חיובי שכדאי לטפח, כי אם מצליחים להתמיד בעבודה הפנימית הזו, זה נותן תוצאות!

בעבר היו רגעים של התבוננות וחשיבה בעולם. היו רגעים שבהם האדם היה במעלית, בדרך, בנסיעה, ונאלץ לעצור ולחשוב על מה שקרה לו, על מה שהוא הרגיש. הקצב של העולם יצר בעבר כאלו מרווחי חשיבה של התבוננות. נראה שכבני אדם, אנחנו זקוקים למרווחים האלו. היום, הרגעים האלה נגזלו מאיתנו על ידי הטלפונים. בכל רגע פנוי אנחנו טרודים לבדוק מה חדש, ואנחנו דור שאינו מתבונן. יש לזה מחירים, כי ההתבוננות הזאת נצרכת מאוד, לא רק לתחקור ומישוב עצמי, אלא גם למנוחת נפש אנושית בסיסית.

מומלץ לכל אחד בעולם ליצור וליזום זמני התבודדות והתבוננות, אבל ברגע שיש התמודדות עם ילדים מאתגרים, זו ממש חובה. המצב הזה מחייב אותנו לעצור ולמצוא עוגנים של חיבור לעצמנו. לא רק להגיב לעולם במשחק פינג-פונג חסר הפסקות, אלא למצוא זמנים בהם אנחנו "עולים למרפסת", נושמים אוויר, מחשבנים מה קרה, רואים תהליכים בפרספקטיבה רחבה, מודים על חצי הכוס המלאה, טופחים לעצמנו על השכם על הדברים הטובים שעשינו ומחשבנים מה היעדים שלנו בחיים. כנראה כדי להשתיק את היתוש המייאש ולהכניס לעצמנו ניגון אופטימי שיתן לנו כוחות להתמודדות עם הילדים, צריך לייצר זמנים כאלו שימלאו את המצבר הפנימי שלנו, ההורים.

כדאי גם לייצר הזדמנויות קצרות לתת לעצמנו מסרים מחזקים ומעצימים. אפשר לחשוב בזה על הרבה דוגמאות יצירתיות. לדוגמה, יש לי ידיד שעובד במשרד ממשלתי, והיה צריך כמה פעמים ביום להכניס קוד סודי בכל פעם שהוא נכנס למחשב. הוא סיפר לי שהוא בחר להשתמש לא סתם בקוד סתמי, אלא במשפט מחזק, מסר מעצים, תזכורת לדברים שנותנים כוח. הוא אמר לי שהוא ממש לא האמין עד כמה זה באמת השפיע עליו, ושיפר לו את מצב הרוח ואת האנרגיות שלו. נסו את זה!