3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: "אבל עשיתי בדיוק מה שאמרו לי!"

1. גם אם אבא אמר – צריך לחשוב על הדבר!

זוכרת שהייתי ילדה קטנה אבא שלח אותי לחנות המכולת ואמר: "אמא ביקשה שתקני עשרה תפוחי אדמה, ותראי שהם קשים, הכי קשים שיכולים להיות".

יצאתי לחנות ובחרתי 10 תפוחי אדמה ירוקים ומכוערים להפליא.

הם היו באמת קשים. קשים וירוקים מעט.

עד היום אני זוכרת שהרהרתי בהם. הם לא נראו לי החומים והיפים שאמא בוחרת, אבל אבא אמר קשים. ואלו קשים, ועוד איך קשים.

היו אלו תפוחי אדמה קשים, תפוחי בוסר לחלוטין. אינני יודעת אם הייתה להם תוחלת עתידית, אבל הם לא היו מיועדים למאכל,  ואמא החזירה אותם לחנות בכעס רב על המוכר שנותן לילדה קטנה תפוחי אדמה שאי אפשר לאכלם.

אני זוכרת שריחמתי על בעל החנות, כי ידעתי שהתעקשתי עליהם, ואף על פי ששאל אותי אם אני בטוחה עניתי שכן, במלוא העוצמה.

גם אם מישהו בטוח בדעתו, ואנו בטוחים בו, יש מקום למחשבה.

המחשבה הכרחית לכל בן אדם. השכל נברא בדיוק בשביל זה.

איך אמרו לכם לא פעם כשהייתם קטנים והקשבתם למה שהחבר אמר, או האח הגדול: "ואם היה אומר לכם לקפוץ מהגג, הייתם קופצים?".

טעות: חושבים שתפקידנו לעשות מה שהשני אמר בלא מחשבה נוספת.

2. גם כשהתורה נושפת בעורפינו, עלינו להפעיל לפעמים את מחשבתנו.

גם כלפי מצוות השם אנו מצווים לחשוב בעצמנו.

נכון, יש לנו ספר חוקים, היא התורה הקדושה, אבל גם אם התורה נר לרגלינו, עדיין איננו פטורים מלחשוב בעצמנו.

לא פעם עלינו להכריע בדבר בזה הרגע, בזו השנייה.

לא נספיק להגיע לרב שיכריע, ולא נספיק להגיע לספר הלכה.

פעם אחת, וזו לא פעם יחידה, נתקלתי בבעיה אמתית, שהייתי צריכה לפתור אותה באותה שנייה.

בסוף, לאחר מחשבות ולבטים הכרעתי בעצמי. באמת לא אני זו שהכרעתי, ה' זימן לי את התשובה כשראה כמה אני חוככת בדעתי ואיני יודעת מה לעשות.

אמי הקשישה הזעיקה אותי לביתה, שברחוב הסמוך, שכן לא חשה בטוב.

רצתי לביתה, ובדרך מצאתי פעוטה בוכייה. היא ייבבה: "אמא, אמא, ממממ".

אמצע היום, חום אוגוסט נורא, והילדה בודדה ואומללה.

הרחוב שמם, אין איש, ואני באמצע ריצה מהירה לאמא קשישה, שמי יודע מה עוד רגע עלול לקרות לה.

מה עושים? מי נגד מי? מה נגד מה? מה גובר על מה?

בעוד אני חושבת מה עושים, והנה משום מקום מגיחה לה נערה, ממהרת אל הילדה, ובלא לומר מילה נוטלת ידה בידה ולוקחת אותה אתה.

אמא שלי הייתה בסדר כשהגעתי, ברוך ה', ואני לא גמרתי להודות לה' על שפטר אותי מההחלטה מה קודם למה, ומה עושים עם ילדה קטנה, שעלולה לרוץ לכביש בעוד שנייה כשאמא עלולה להיות בסכנה. מה שבטוח שאילו לא היה שולח לי את השליח שהגיע למקום בדיוק ברגע הנכון, הייתי אמורה לקחת החלטה באותה שנייה וזו הייתה החלטה שלי, בלי שאלת רב ובלי להתייעץ עם איש. כי נכון שיש תורה ומצוות, אבל יש גם החלטות עצמאיות.

טעות: סבורים שאין מה להפעיל מחשבה בקיום מצווה.

3. לא תמיד בעל המלאכה – הוא בעל התבונה.

נסעתם באוטובוס לאחרונה?

הנהג הביא אתכם למישרין למקום חפצכם?

מצוין!

קורה שלא כך הדבר.

נהג האוטובוס נוסע בחוסר זהירות משווע,

הוא לא מביט ימין ושמאל ודוהר בגאון,

הוא לא מקשיב לחוקי התנועה ועובר עבירות בכל שנייה.

מה תעשו?

האם תאמרו לעצמכם: "הוא הנהג, הוא הסמכות, הוא היודע, הוא המחליט!",

או שתיגשו אליו ותעירו יפה,

תתקשרו למשטרה למסור דיווח, כדי שדבר זה לא יישנה,

תרדו מהאוטובוס, כדי שלפחות אתם לא תהיו  בסכנה?

מה תעשו?

הבת הולכת לכיתה. היא לומדת יפה וילדה טובה.

משום מה נראה לכם ונדמה לכם שהמורה אינה יודעת להעריכה.

האם תבלעו את הרוק ותאמרו לעצמכם: "טוב, למורה יש עוד 40 בנות בכיתה",

"היא לא בת יחידה שם",

"אולי היא באמת גרועה כל כך, אף על פי שלא ידענו?" -

או שתלכו לברר, לבדוק, ללמוד איך לקרוא את המפה?

זכרו שלא תמיד בעל המלאכה, או בעל המקצוע, או בעל הסמכות,

הוא באמת זה שיודע, שקשוב, שמבין, שנוהג כהלכה.

לפעמים בעל המלאכה אין בו תבונה,

התבונה חייבת להיות שלנו.

אל לנו לסמוך על איש בעיניים עצומות. עלינו להפעיל תמיד את ראשנו.

טעות: סומכים על האחר מבלי לחשוב פעמיים.