מה המקור של חוכמת המזרח, ובמה היא שונה מחוכמת היהדות?

שנים ארוכות קיים טרנד בקרב הצעירים לטוס אל המזרח הרחוק כדי לחפש משמעות נסתרת לקיום, וחיבור למימד הרוחני של הבריאה. המזרח הרחוק מצטייר לרבים כמקום בו ימצאו את הפתח אל חוכמה עמוקה ונסתרת. ואכן קיימים במזרח ידע ושיטות רוחניות שונות. אבל מה המקור הראשוני ממנו קיבלו חכמי המזרח את ידיעותיהם? מהיכן למדו לראשונה את סודות החוכמה אשר בידם?

את התשובה לכך ניתן למצוא בתוך התורה עצמה. התורה מספרת כי לאברהם אבינו היו מספר בנים שנולדו לו מאשה בשם קטורה, שהייתה שפחתו. בנים אלה נשלחו על ידו אל ארצות המזרח לאחר שהעניק להם מתנות: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה, ה-ו). השם התנכ"י למדינות המזרח הוא 'קדם', וקיימים אזכורים שונים בתנ"ך בהם המזרח נקרא 'קדם'. לדוגמא, "לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה" (שמות כז, יג), ורש"י מבאר זאת "פני המזרח קרוי קדם, לשון פנים. אחור – לשון אחורים. לפיכך, המזרח קרוי קדם שהוא פנים, ומערב קרוי אחור"); "נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה" (במדבר לד, טו). כלומר, העבר המזרחי של הירדן מכונה 'קדמה'; וכן קיימים לכך אזכורים נוספים.

התורה מגלה לנו שליצחק מסר אברהם אבינו את כל הרכוש החומרי שהיה ברשותו, וכן את כל הרכוש הרוחני, הכולל את סודות הכוחות הרוחניים. ואילו לבניו מקטורה מסר חוכמה עמוקה ברובד הרוחני והאנרגטי שבטבע ובאדם. התלמוד כותב כי לבני קטורה אברהם "מסר להם שם טומאה" (מסכת סנהדרין, דף צא). באותה חוכמה אותה מסר אברהם לבני קטורה ניתן להשתמש גם כאשר האדם אינו שרוי במצב של קדושה, אלא גם כשהוא טמא, ולכך הכוונה ב'שם טומאה'. אברהם אבינו הכיר את טבע בניו מקטורה, ולא סמך על כך שהם וצאצאיהם ישמרו על עצמם מטומאה של כוחות רוחניים שליליים, כגון כישופים או עבודה זרה, ולכן לא מסר להם סודות שבהן מותר להשתמש רק במצב של קדושה. ואכן במשך הדורות התווספו במזרח הרחוק לחוכמה מקורית זו אלמנטים רבים של עבודה זרה ושימוש בכוחות טומאה.

עובדה מעניינת היא שכוהני הדת בהודו מכונים "ברהמינים" – שם שמזכיר מאוד את אברהם, נותן מתנת החוכמה...

"לפני 12 שנה הייתי חילוני. ואז הבנתי שהחיים זה לא משחק, ואת החיים שלי אני רוצה לנצל בצורה המקסימלית ביותר". הרב יצחק פנגר בסיפורו האישי המלא - הרצליה, מנזר, חיפוש רוחני, רייקי וחוויות מדהימות ובלתי מוסברות - ועד לכניסה לעולם היהדות:

לברוח מהחיים או להתמודד עם אתגרים?

מה שעומד במרכז הדת הבודהיסטית, אחת הדתות המרכזיות במזרח הרחוק, הוא "הפתרון" אל מול הסבל הקיים בחיים. דת זו טוענת כי העולם הוא מקום של ייאוש, אכזבות וכאב, וכדי להשתחרר מרגשות אלה יש להימנע מתקוות, רצונות, שאיפות וצרכים. טענתה היא שחיי פרישות וריחוק מהחברה האנושית הם אלו אשר יעניקו לאדם שחרור רוחני ויביאו אותו אל האידיאל. כך לדוגמא, מטרת המדיטציה היא להרגיע לריקון מחשבתי. כלומר, מדובר בכלי שמטרתו היא לנטרל את ההוויה העצמית של האדם.

דת זו לא עוסקת בחיבור לבורא העולמות, או לתכלית שלשמה נוצרו הבריאה והאנושות, אלא רק בשחרור מהסבל, אך היא לא עונה לשאלות "למה הסבל קיים? מי ברא אותו? והאם קיים בכלל משמעות לסבל?", לעומת היהדות שמעניקה לשאלות אלו ועוד רבות תשובות עמוקות.

מלבד כך שהבודהיזם היא דת שנולדה מדעתו של בן אנוש, והיהדות מקורה בבורא עולם, ומלבד כך שהבודהיזם אינה מובילה את האדם אל ייעוד חייו, והיהדות מובילה את האדם למימוש עצמי ורוחני, ניתן לראות את הפער התהומי בין היהדות לדת זו רק על סמך התבוננות בשוני שבגישתן לחיים. בעוד הבודהיזם מבקשת בריחה מהחיים, היהדות מלמדת להתמודדות עם אתגרי החיים; בעוד הבודהיזם מבקשת פרישה מהחומר, היהדות מלמדת כיצד ניתן לקדש את החומר; בעוד הבודהיזם מבקשת ניתוק, היהדות מלמדת לחיבור – בין חומר לרוח, בינך לבין עצמך, ובינך לבין מי שאמר והיה העולם.

רוצים לשמוע עוד? כנסו לשאלה "מה ההבדל בין דתות המזרח ליהדות?" בסמינר הדיגיטלי מבית הידברות.

צבי יחזקאלי: "יהדות? חשבתי שזה בכלל לא קשור לרוחניות"