איך יכול להיות שעברתי שם ולא התפללתי?

"ויצא יעקב". אומר ה"מגלה עמוקות": "ויצא", אותיות – וירא יעקב צורת אלף!

בכל המשברים שעבר, כשעשיו רדף אותו, כשדינה ביישה אותו, כשיוסף טרוף טורף, כשלבן ציער כל כך – יעקב רואה צורת אלף. ומה זה אלף – אלופו של עולם. הוא רואה את ה'.

ויצא יעקב – הוא לא רץ, הוא יוצא לדרך בשלוות נפש, ביישוב הדעת, חרף העובדה שראש המאפיה הכי מסוכן בהיסטוריה מאיים על חייו. יעקב רואה את השם!

ועכשיו, אחרי שנגענו טיפה בכוח אמונתו וגודלו של בחיר האבות, בואי תראי מה קורה לו...

הוא יוצא לחרן. בדרך הוא עובר בהר המוריה, המקום שבו נעשתה עקדת יצחק, המקום שבו התפללו יצחק ורבקה הוריו ונושעו, והוא לא מרגיש כלום. הוא לא עוצר שם ומתפלל, הוא לא מתרגש... כלום! הוא ממשיך וממשיך ללכת... ורק כשהוא כמעט מגיע לחרן, הוא נזכר פתאום: אוי... עברתי בהר המוריה! אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי שם? איך?

איך יכול להיות שעברתי על מקום שבו סבא שלי אברהם מסר נפש ועקד את בנו, ולא התרגשתי, ולא עמדתי שם להתפלל?

איך ייתכן שעברתי על מקום שבו יצחק אבי נעקד, נקשר על גבי מזבח והיה מוכן למסור נפשו בשביל לעשות רצון השם, והלב שלי לא הרגיש כלום?

אני עברתי על מקום שבו הורי אהובי התחננו לילד ונושעו, ולא אמרתי תודה על עצם היותי? אני עברתי על מקום שבו יבנה המקדש ולא ביקשתי על בני...

ואף על פי שכמעט הגיע לחרן, יעקב מסתובב בחזרה. הוא רוצה לחזור ולהתרגש, להתפלל ולבקש, הוא רוצה לגעת במקום הקדוש הזה... ואז קורה דבר נפלא. ה' הטוב, שרואה את רצונו - עוקר את הר המוריה ממקומו ומביא אותו אליו... מדהים! כי אין מושג כזה "לפספס" אצל יהודי.

לפעמים את מסתכלת אחורה - חגים, שבתות, נרות, טהרה, תפילות... ילדים שגדלו, שנים שחלפו... ואת מרגישה – פספסתי! לא עשיתי מספיק! לא הרגשתי ולא התרגשתי, לא הייתי קשובה ולא טובה ולא כלום. וזה כואב כל כך, במיוחד כשאת יודעת שיש דברים שכבר לא תוכלי לגעת בהם.

אחותי, יעקב אבינו פעל לדורות, שאפילו אם הזמן חלף עבר - אם יש לך לב ורצון, השם יזמן לך תיקון, והוא יביא אותו עד אליך.

פעם בשבוע השבת פורשת עליך כנפיים, ומזמנת לך שוב את הזכות להדליק נרות ולשמור אותה. מצוות הטהרה זמינה בכל חודש (ויש לה תיקון בכל גיל). החגים חוזרים ומאירים בכל שנה מחדש (הנה כבר חנוכה), והילדים מביאים נכדים, והנכדים - נינים... רק תבקשי מכל הלב לגעת באורות הללו, ותזכי!