התקשורת נובחת והשיירה עוברת

לרגל "יום המתנדב" העולמי שנקבע ל-5 בדצמבר, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני ההתנדבות העדכניים בחברה הישראלית, מהם עולה כי 40% מהחרדים מתנדבים לעזור לזולת בעוד בציבור הכללי שיעור המתנדבים עומד על 25% בלבד. מדובר בנתון עקבי, שמלמד כי לא משנה מה קורה, החרדים דבקים בדרכם ובאורחות חייהם.

מידת ההתנדבות הגבוהה של החרדים, מלבד היותה סמל ודוגמה לאזרחות למופת, חוסכת מכיסם של כלל האזרחים סכומי עתק. על פי המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, כאשר שעות העבודה של המתנדבים החרדים מוערכות על פי שכר מינימום בלבד, הן מצטרפות ליותר מ-46 אלף משרות מלאות, השוות 2.97 מיליארד שקל בשנה.

למרות תרומתם לחברה הישראלית, החרדים ממשיכים לשמש כמטרה לחיציהם המורעלים של כלי התקשורת. כל דרישה של המפלגות החרדיות במשא ומתן הקואליציוני מהווה סיבה ל"סערה" תקשורתית רק בשל היותה דרישה חרדית ותו לא. בבדיקה שערך עיתונאי YNET קובי נחשוני התברר, כי במרבית הדרישות החרדיות אין כל חדש אלא רצון לחזור למצב שכבר היה כאן לפני הממשלה האחרונה.

איש ערוץ 12, מנחם הורוביץ, פרסם בתחילת השבוע טור בו הוא כותב על התופעה המטרידה והמשונה הזאת: "הממשלה עוד לא הוקמה, ורק על סמך הדלפות מהמשא ומתן והתבטאויות בתקשורת, החרדים כבר חזרו להיות האויב הגדול, שק החבטות של הציבור. כל ריאיון, כל פוסט ברשתות החברתיות, כל דרישה קואליציונית – הכול מגויס לטובת קמפיין חדש ומלא בוז כלפי החברה החרדית כולה.

"פתאום מוצגים גרפים וטבלאות על ילודה ופריון, פתאום עולים סרטונים על תרומה לתל"ג, על לימודי ליבה והישגים אקדמיים, אפילו על שיעור חולי הסוכרת בציבור החרדי.

"עוד לא התקבלה החלטה אחת, עוד לא חוקק חוק אחד, וכבר הפוליטיקאים והתקשורת החרדית נכנסים לעמדה המסורתית שלהם – מגננה".

בשל כך, ממליץ הורוביץ לפוליטיקאים החרדים "לקחת צעד אחורה, לא להתנצח ובטח שלא להיכנס לקטטות בוץ שאף אחד לא יוצא מהן טוב, אלא לנצל את הסיטואציה הפוליטית ופשוט להתרכז בעבודה".

הורוביץ אולי צודק במובן הזה שאין זה תפקידם של פוליטיקאים לנהל את הקרבות בזירה התקשורתית, אך הוא מתעלם מהבעיה האמיתית שקיימת גם בערוץ אליו הוא משתייך – הדרת החרדים. איש התקשורת ינון מגל בדק ומצא כי מספר החרדים העובדים בערוצים של התקשורת הממוסדת נמוך עד אפסי בהשוואה לחלקם היחסי באוכלוסייה: בתאגיד השידור הציבור נמצאו רק שבעה חרדים המועסקים במשרה מלאה מתוך 1000 עובדים (0.7%); בערוץ 12 מועסקים רק שני חרדים מתוך 450 (0.5%); ובערוץ 13 רק חמישה מתוך 300 (1.67%).

במציאות כזאת לא תיתכן אפשרות שהתקשורת תסקר באופן אובייקטיבי את החרדים ותתייחס אליהם באופן מאוזן.

עד מתי המצב המחפיר הזה יימשך? כפי הנראה התקשורת האנטי-חרדית תתמיד במסורת העתיקה של התקפות נגד החרדים, כל עוד הדבר יתאפשר לה. אך בינתיים, מתחת לאפה מתחוללים שינויים דרמטיים שיש בהם כדי לאיים על המשך קיומה. נציין כאן כדוגמה את הקמת ערוץ 14, המושך אליו קהל הולך וגדל שמאס במסרים הפרוגרסיביים ובשנאת הימין והחרדים ומעוניין לקבל את החדשות באופן מאוזן. אם התקשורת הוותיקה לא תתעורר בזמן ותשנה את השיח, היא עלולה לגלות יום אחד שהציבור פשוט נטש אותה.