'תפילת חנה' בראי הפוריות: בתוך העצב הגדול, בתוך החושך הגדול - חנה לא שוכחת להתפלל

היום, כשקראתי בבוקר את פרק ה' בתהילים כחלק מסגולה לפוריות שקיבלתי - נזכרתי באות ה' שמופיעה בסביבון, ומסמלת את המילה 'היה'. 

וחשבתי לעצמי: רגע, הרי נס חנוכה מגיע כדי להגיד לנו שהנס, הגם שקרה בעבר, מתרחש גם עכשיו. אז למה הערבוב הזה בין הזמנים של 'היה' ו'פה'. אם זה היה, אז איך זה פה? פה זו מילה שמצביעה על משהו שמתרחש כאן ועכשיו, וזה לדעתי הרמז הראשון שצריכים להפיק מנס החנוכה. 

נכון שזה היה בימים אחרים ורחוקים, אבל את עצמך צריכה להתייחס אליו כאילו הוא קורה פה, ממש עכשיו. 

ויותר מזה - כאילו זה קורה אצלך בלב, אצלך בתפילות, אצלך בחיים. 

נס חנוכה הוא נס גדול. אבל הנס היותר גדול הוא היכולת הפנומנלית של טיפת שמן אחת, להספיק לשמונה ימים. טיפת אמונה אחת - שמספיקה לכל הניסיון הארוך והמייגע של חוסר הפוריות הזה, שמעלה 'על נס' בדיוק את אותם דברים שאת מנסה לשכוח, ואם לא לשכוח - אז לפחות להדחיק. 

ואז נזכרתי בה, בחנה, שכל המילים שבעולם לא יוכלו לתאר את גודל הנס שלה. 

בתוך העצב הגדול, בתוך החושך הגדול - חנה שמחה. הלב שלה קופץ מאושר בתוך עצמו, משתולל מאהבה כלפי הבורא, צועק לעולם כולו את הרגש החצוף הזה, שמעז להיות שמח היכן שאמורה להיות רק עצבות. 

בתוך העצב הגדול, בתוך החושך הגדול - חנה לא שוכחת את התפילה. 

היא מתפללת ושמחה וממלאה את הלב בעליצות, לא בהכרח בסדר הזה. 

היא מתבוננת על גדולת הבורא ומעשיו, ולא חדלה מלהודות לו. היא מודה לו על ניסים שהיא יודעת שקיימים בעולם, והיא משכנעת את עצמה שעליה להיות שמחה כבר עכשיו בישועה שלו יתברך - כדי לקבל כוח בניסיון הזה, וכדי שיהיה לה מה להשיב לאויביה המלגלגים.

אומרים המפרשים שפנינה באמת לשם שמיים התכוונה ומשום כך שאלה אותה את חנה 'היכן ילדייך', אבל חנה, את כל הצער והכאב שלה בזה שאין לה ילדים, הפכה לתפילה ולהסתכלות טובה וחיובית על הבורא ועל עצמה - כדרך חיים. 

אבל רגע, מה זה ותתפלל ותאמר? האם להתפלל זה לא אומר שאת ממילא אומרת?

החידוש שלי הוא שממש, ממש לא. את יכולה להתפלל כי כך אמרו לך ש'צריך', מבלי להרגיש איך התפילה הופכת לחלק אינטגרלי מכל מי שאת, ואת בעצם לא יכולה בלעדיה. 

את יכולה להתפלל כי זה מה שאת יודעת שצריך לעשות בבוקר, וזה מה שהורגלת לעשות כל חייך - אבל לא בגלל שאת באמת מרגישה חלק ממה שאת אומרת. 

ופה החידוש הגדול: חנה לא רק התפללה, אלא גם האמינה במה שהיא אומרת. חנה לא רק התפללה - אלא גם הרשתה לעצמה להשתנות בתוך הניסיון הזה, כשהבינה שמה שמקדם אותה אל עבר הישועה הוא דווקא העין החיובית על ה' ועל אחרים, ולא להיפך חלילה. חנה לא רק התפללה אלא הרשתה לעצמה לשמוח, הרשתה לעצמה לחיות את הישועה עוד בטרם קיבלה אותה וזה היה הסוד שלה בתוך כל החושך הזה. חנה לא רק התפללה - אלא חיבקה את התפילה באופן הכי אישי שיכול להיות, הכי מעמיק שיכול להיות, ומכאן גם השימוש במילה 'לבי'. 

מדוע חנה משתמשת בלשונות רבות של מלחמה? אויבי, קשת גיבורים, אפסי ארץ, מריביו... כי רק מי שעוברת בתוך הניסיון הזה, רק מי שמנסה למצוא עוד כלי שיעזור לה לשרוד את המלחמות הפנימיות ואלו שמחוצה לה - יכולה להבין כמה אויבים צריכים לנצח בו זמנית, וכמה סיעתא דשמייא צריכים כדי להתגבר על כולם ביחד. 

וכאן נכנסת גדלות הבורא ל'פריים' הכל כך מצומצם שלנו. 

כי היי, הא, איך שלא תקראי לאות הזו - יש מישהו ש'מסובב' את הסביבון של חייך, שמשחק ב'עבר', 'הווה', 'עתיד' שלך - ורק בידיו הישועה שלך. הוא יגיד מתי זה יקרה ואיך (מתפללים ומקווים שזה יקרה באופן טבעי, בכניסה טבעית להריון, ולא על ידי טיפולי פוריות ולא על ידי תרומת ביצית, למרות שהם כולם רק שליחים לעשות רצונו יתברך) הוא כאן, הוא נוכח בכל מה שעובר עלייך, הוא רואה את כל השברירים הקטנים שמרכיבים את הנפש המצפה שלך, הוא נותן לך מילים לדבר אליו בנשימה הבאה, והוא מצפה שתרימי אליו את הראש ותבקשי. 

אבל באותה נשימה שבה את מבקשת - הוא מחכה שגם תגידי תודה. שתראי את כל מה שהוא נתן לך עד עכשיו, שלא תראי בזה מובן מאליו. אל תרבי לדבר 'גבוהה-גבוהה'. אל תגידי את מה שמסבירים לך הרופאים על סטטיסטיקה, אל תצייצי בפיך את כל אותן שטויות שאומרים לך - כי שם יוצא 'עתק'. מה זה עתק? קשה להסביר במילים, אבל התחושה צריכה להיות כמו אדם ש'נעתקה' נשמתו, כשהוא רואה את גודל הנסים שסביבו. 

כי אנחנו שומעים לא פעם על מקרים שבהם אותם רופאים שאמרו ש'אין סיכוי', ו'הגיל מבוגר מדי' - אומרים פתאום ש'זה נס', ו'לא יודעים להסביר מה קרה כאן'. הם אולי לא יודעים, אבל הקב"ה, מלך מלכי המלכים שתופר כאן את כל הישועות וגם את כל הנסיבות בדרך אליהן - יודע גם יודע למה דווקא בדרך כזו, ולא בדרך אחרת. למה קצת קשה עכשיו, כדי שיהיה קל יותר אחר כך, כשיבואו הילדים ב"ה. 

בברכת חג מואר ומלא בישועות לכולנו, כל המצפות לילד באשר הן

(המשך ביאור התפילה בטורים הבאים אי"ה)

תפילת חנה

וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי בַּה', רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּה' – כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים, וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. ה' – יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. (שמואל-א, ב,א-י)

אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין, וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין, מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם, וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר. (דניאל ג,לג)
וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ, נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים ע"ט,יג)
עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי. (תהלים נ"ה,יח)
בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים.‏ (איוב ל"ח,ז)
לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי.‏ (תהלים ג,ז)
וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי. (מיכה ז,ו(
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. (מיכה ז,ז – פסוק זה לא אומרים בשבת וחגי ישראל)
כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי.‏ (תהלים ל"ח,טז)
רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'.‏ (תהלים כ"ו יב)