הרב ראובן אלבז: מה רוצה התורה לומר לנו על המפגש בין יעקב לעשיו?

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו" (ל"ב, ד').

המפרשים נחלקו אם היו אלו מלאכים ממש, או שליחים אנושיים המכונים "מלאכים", אולם בין לדעה זו ובין לדעה זו, עלינו להבין מפני מה שלח יעקב מלאכים לעשו אחיו. הרי במשך למעלה מעשרים שנה הוא שהה בחרן, ולא העלה על דעתו לשלוח לעשו מאומה, ומדוע אם כן נזכר עתה לשלוח לו מלאכים?

כדי ליישב את הדברים יש להתבונן בכל השתלשלות האירועים:  ב"ספר הישר" מסופר, שלאחר שיעקב ולבן כרתו בניהם ברית והקימו גל-עד לסימן שלא יעברו אחד לעבר השני למלחמה, לבן לא נח מזעפו ועדיין ביקש להרע ליעקב.

אמנם לבן אמר: "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה" (לעיל ל"א, נ"ב), אבל אין להאמין ברשע, שבידו האחת נותן שלום, ובידו השניה שולף את חרבו ומבקש לצאת למלחמה. כזו היא כריתת הברית של הרשעים!

כאשר יעקב הגיע לחרן, חלה על לבן ברכה, שבעקבותיה זכה לעושר רב, ולאחר שיעקב עזב את חרן, חזר לבן לעוניו ויצא נקי מנכסיו, כיוון שבעת שיצא לרדוף אחר יעקב, באו שודדים לביתו ונטלו את כל רכושו. ללמדנו, כי כל הברכה באה ללבן אך ורק בזכות התלמיד חכם והצדיק ששהה בביתו, וכפי שיעקב עצמו אמר ללבן: "כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי" (לעיל ל', ל').

לאחר שלבן נפרד מיעקב ושב לביתו, היה עליו להאמין בה' יתברך ולהבין כי כל הברכה באה לו רק בזכות יעקב. אך במקום זאת שלח לבן את בנו בעור, יחד עם עוד עשרה אנשים, שילכו לעשו ויאמרו לו: "כה אמר אחי אמך, לבן בן בתואל, השמעת את אשר עשה לי יעקב אחיך, אשר בא אלי בתחילה ערום וריק, ואצא לקראתו ואביא אותו אל ביתי ואתן לו את שתי בנותי לנשים ואת שפחותי, ויברך אלוקים אותו לרגלי ויפרוץ מאד, ויהי לו בנים ובנות וגם צאן ובקר וגמלים... כראותו כי עצום חילו, ויעזוב אותי, ויקם ויברח, וישא את נשיו ואת בניו על הגמלים. ועתה הנה עזבתיהו בהר נחל יבוק, הוא וכל אשר לו, לא חסר דבר. אם יש את נפשך ללכת אליו, ושם תמצאהו ועשית כאשר תאווה נפשך".

באותה שעה נזכר עשיו בכך שיעקב לקח ממנו את הבכורה ואת הברכות, והתרתח: "לא די בכך שיעקב עשק אותי, ועכשיו הוא רימה גם את דודי היקר, לבן? אני חייב לנקום בו את נקמתי ונקמת לבן. עכשיו, כשהוא בדרך, אוכל לתפוס אותו עם ילדיו ולעשות בו כליה!".

תפילה, דורון ומלחמה

כאשר נודע ליעקב כי עשו הולך לקראתו וארבע מאות איש עימו, הוא נקט בשלוש דרכים: תפילה, כפי שנאמר: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו". דורון, כפי שנאמר: "וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו", וזאת כדי למצוא דרך של אחווה, אולי נותרו בלבו של עשו מעט רחמים על אחיו. ואם כל זאת לא יועיל ועשיו לא יתפייס, התכונן יעקב למלחמה, כפי שנאמר: "וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת".

יעקב הלך בדרך של הרכנת ראש ושלח לומר לעשו: "עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה", וכפי שמבאר רש"י: "לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני 'הוה גביר לאחיך', שהרי לא נתקיימה בי".

מדוע אתה רודף אותי? מחמת הברכות שנתן לי אבא? הרי אבא אמר לי: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ... הֱוֵי גְבִיר לְאַחֶיךָ" (לעיל כ"ז, כ"ח-כ"ט), ובפועל לא רק שלא נעשיתי גביר, אלא הייתי עבד אצל לבן. במשך עשרים שנה עבדתי את חמי ולא נעשיתי שר ושופט. לעומת זאת אתה נשארת במקומך ונעשית אדון. ומאחר והברכות לא התקיימו בי, אין לך כל סיבה לרדוף אותי.

ולא זו בלבד, אלא "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה", אני כמו כל אדם אחר שלאחר עשרים שנה של עבודה קשה, יש לו מעט צאן, עבד ושפחה. וכיון שכך אין לך כל סיבה לבקש להרוג אותי.

לאחר מכן באו המלאכים ואמרו ליעקב: "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ", ופירש רש"י: "שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו", עדיין מבקש הוא להורגך!

התפילה מועילה יותר מכל!

חז"ל (תנחומא פרשת לך לך ט') אמרו, כי מעשי אבות סימן לבנים, וכל מה שאברהם, יצחק ויעקב עשו - נועד להוות סימן לדורות הבאים וללמדנו את הדרך הנכונה.

וכתב הרמב"ן (בראשית י"ב, ו'): "אומר לך כלל תבין אותו, בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם, יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו: כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים. ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת. וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות, יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו".

לכאורה יכולים אנו להקשות, מה רצתה התורה ללמדנו בכל המאורעות שאירעו עם האבות, כגון חפירת הבארות, מלחמתו של עשו ביעקב וכיוצא בזה. על כן מלמדנו הרמב"ן כי כל מה שקרה לאבות עתיד לקרות לבנים, ולכן עלינו להתבונן במקרים הללו וללמוד מהם לקח לחיינו אנו.

פרשת וישלח מלמדת אותנו את דרכי ההתגוננות של יעקב אבינו כנגד עשו, שהן תפילה דורון ומלחמה. ומכאן עלינו ללמוד שכאשר בא עלינו חלילה אויב, בתחילה יש להרבות בתפילה. לאחר מכן עלינו לנסות לפייסו ולכרות עימו ברית שלום. ואם לא היתה תועלת בכל זאת - עלינו להכין את עצמנו לקראת מלחמה וקרב פנים אל פנים.

אולם הלימוד העיקרי הוא, שלא הועילו ליעקב לא המנחה ולא הקרבות, אלא רק התפילה היא שנשאה פרי. וכפי שדרשו חז"ל (ספרי פרשת בהעלותך ס"ט): "וישקהו - נקוד עליו שלא נשקו בכל לבו, רבי שמעון בן יוחי אומר: הלכה, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". וכל זאת אירע בזכות תפילתו של יעקב.