סיון רהב מאיר: רגע השיא בעידן הפייק-ניוז. היתה שואה?

1. בדברי ימי ההיסטוריה, לא בטוח שהמו"מ הקואליציוני הוא מה שייזכר. בעיני צריך לסמן את הרגע הבא. מדובר על אחד הציוצים העצובים של ג'ו ביידן, נשיא ארצות הברית. ביום שישי האחרון בבוקר הוא כתב: "אני רק רוצה שכמה דברים יהיו ברורים: השואה קרתה. היטלר היה דמות דמונית".

רובנו לא שמענו על הציוץ הזה. הרכבת הממשלה תופסת את כל תשומת הלב. ובכלל, לקורא הישראלי זה נראה ברור. מה ביידן רוצה בכלל? ובכן, ביידן הגיב לריאיון האחרון של הכוכב קניה ווסט, שהתראיין ואמר ש"היטלר עשה גם דברים טובים" וקרא "להפסיק להשמיץ" את הנאצים.

בהמשך הציוץ כתב ביידן שמנהיגים פוליטיים לא צריכים לתת מקום לאנטישמיות, אלא לדחות אותה (בכך הוא רמז לטראמפ, שישב עם קניה ווסט לארוחת ערב לפני כמה ימים), והוסיף: "שתיקה (מול אנטישמיות) היא שותפות".

זה רגע שיא בעידן הפייק-ניוז, העובדות האלטרנטיביות והנרטיב לכל אחד. זה רגע שממחיש עד כמה מהפכת הרשתות החברתיות לא הפיצה רק ידע, אלא קידמה בורות. נשיא ארצות הברית חש צורך לכתוב שהשואה התרחשה ושהיטלר היה רע.

בקצב הקונספירציות הנוכחי, תוך כמה שנים הנשיא האמריקני יצטרך לכתוב: "אני רק רוצה שכמה דברים יהיו ברורים: השמש זורחת בבוקר, וכדור הארץ עגול".

2. מזל טוב. השבוע לפני 73 שנים ציינו את "יום המיליון". מיליון איש נמנו במדינה הצעירה והקטנה. בכסלו תש"י, דצמבר 1949, נערך טקס קבלת פנים לעולים הראשונים של המיליון השני, והיום הזה כונה גם "יום קיבוץ גלויות". המשורר הלאומי נתן אלתרמן כתב אז בטורו השבועי שיר שכדאי לחזור אליו, גם כשאנחנו כבר יותר מתשעה מיליון. בימים של מהומות תקשורתיות-פוליטיות ושל "קץ המדינה" בכל מבזק, כדאי להתמקד לא רק בהתרגשות המתפרצת, אלא גם בשורה האחרונה:

"לא, אין הסטטיסטיקה שטח יבש.

לא אצלנו! תמיד – אל עליון –

ידענו, כי יש בה דבר מה... יש ויש.

הלוא כן? טוב להיות מיליון.

זה עניין, זה מין סף, זה מרגש עד לפלא,

זה נותן מין תחושה חדשה,

זה שונה עד אין-קצה מתשע מאות אלף תשע מאות ותשעים ותשעה.

ההבדל הוא עצום, אין לזאת הגדרה במילון,

שימו לב לנשימת הרחובות, היא אחרת. נושם – מיליון.

ואתה מסתכל ועינך מתלחלחת.

תנצנץ הדמעה. מה יש?

כבר אמרנו לעיל: הסטטיסטיקה, אחא, לא תמיד היא עניין יבש.

מתימן, ממרוקו, מהודו,

ממערות חשוכות, מבורות עשנים,

מצרפת, מסמבול, מליל-שחור וליל-אודם

כבר צועד המיליון השני.

טוב לגדול מריבוא לריבוא, טוב לצמוח.

איש אחד – מה כוחו? הן סופו אזלת יד.

אך נזכור נא גם זאת: המיליון הוא כוח,

אם עוד המיליון כאיש אחד".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".