מיומנה של טלפנית: שלושה סיפורים על בחירה בחיים

לא תמיד אנו מודעים לבחירות שלנו בחיים, בפרט בימי שיגרה. לעיתים הבחירות טובות, ולפעמים הן מביאות אותנו למקום רע. פה בעולם ניתנת לנו הזדמנות לתקן. במשך חיינו אנו נתקלים בבחירות קריטיות שמנעו אסון ומנגד – בבחירה אומללה שאין ממנה דרך חזרה. פה במוקד השיחות אני מאזינה לווידוים אישיים של נשים שבעבר הפילו את עוברן. תמיד השיחה מלווה דמעות ובחרטה עצומה, ולעיתים בבושה איומה, כשרק העובדה שהן לא נראות מעבר לקו הטלפון, נותנת להן את האומץ לגלות את הרובץ על מצפונם. הן מוכנות היום לעשות הכול לכפר על מעשיהם. מה שנעשה - נעשה לא מתוך רוע ולא מתוך מודעות ברורה, אלא מתוך מצוקה קשה נפשית או כלכלית.

אתחיל בווידוי של בחירה אומללה שאין לה דרך חזרה.

לילי סיפרה תוך כדי כאב וחרטה עצומה, שהפילה את עוברה לפני 55 שנה, מתוך מצוקה כלכלית. הזמן הרב שעבר והמים הרבים שזרמו בירדן לא יכלו לכבות את אש המצפון האוכלת, והחרטה שהייתה אמורה להיטשטש מאז, עדיין חיה ובועטת, והלב ממאן להירגע. בשיחתה סיפרה על לילות טרופי שינה בהם היא חולמת על תינוק שנמצא על הר ובוכה, מושיט את ידיו אליה והיא מתאמצת להגיע אליו ולקחת אותו. ככול שהיא מתקרבת וכמעט נוגעת בו - הוא ממשיך להתרחק. הסיפור גרם לי צמרמורת על אובדן יקר שאין שום כוח בעולם שיוכל להחזירו לחיים. עדיין לא המציאו את הגלגל שיחזיר את ההיסטוריה אחורה. היא סיפרה זאת ברעד, ושמעה שיש תיקון ויש כפרה. מי שנטל חיים, יוכל לכפר בהבאת חיים חדשים לעולם. היא לקחה על עצמה להציל תינוק מהפלה ב-3600 ₪, אף על פי שמצבה הכספי דחוק. זה מחיר זול יותר מאשר לא לעשות דבר.

* * *

מהבחירה האומללה שאין עליה חזרה, אני עוברת לכמעט טעות קריטית. וידוי של מספרת נוספת אשר החליטה, כמו הקודמת, לבצע הפלה. הפעם מסיבה רגשית ונפשית. באותה תקופה זו הייתה מבחינתה ההחלטה החכמה ביותר, ולא זו בלבד, אלא שהיא עשתה קומבינות כדי שיאשרו לה את ההפלה על ידי הצהרה רפואית מרופא ששיתף פעולה, על מנת לתת אישור כוזב שהעובר ללא דופק. אלא שהקב"ה ריחם עליה, ולא חיכה לחלומות ביעותים שיופיעו לאחר מעשה, אלא הקדים רפואה למכה וארגן לה חלומות אימה ימים ספורים לפני המעשה. בחלום היא נוהגת, ופתאום, משום מקום, מופיע תינוק מתוק על הכביש. היא לא מספיקה לעצור, והבלמים יוצאים מכלל שליטה. היא צועקת באימה כשמתרחשת פגיעה ישירה, אבל את הנעשה אין להשיב, והתינוק כבר שרוע על הכביש ללא רוח חיים. כשהתעוררה בבעתה, כשעדיין מראה התינוק ההרוג מטלטל את נשמתה, שינתה בבת אחת את ההחלטה הגורלית. לא, היא לא תהרוג אף אחד. היא רק רוצה לתת חיים. היא תיתן לעובר שלה חיים. עם הנחישות הזו, היא קמה, נטלה את ההזמנה בה היא אמורה להופיע במרפאה על מנת לבצע הפסקת הריון, קרעה את אותה לפיסות קטנות, ליטפה את בטנה ואמרה: סליחה, תינוק שלי. סליחה על המחשבה האיומה. לא, לעולם לא אתן לך למות. אתה תחיה. היא מספרת שילדה בן, ומתוך כל הילדים – זה הבן המדהים ביותר שלה. היא מקבלת צמרמורת בכל עת שנזכרת מה היה קורה אילו לא היה מגיע החלום בזמן.

*

ומעשה נוסף ומצמרר בעניין הצלת תינוקות.

צביה היא אישה מבוגרת, שסיפרה כיצד הצילה את בתה התינוקת  בצורה מופלאה ונועזת. גם היא קבלה החלטה קריטית, שהובילה אותה להצלה מרשעותם של חוטפי הילדים בשנות ה-50. זה היה בעת ששכנו במעברה, והיו נתונים לטוב לבם של מנהלי המקום, ששלטו בהם ונסו לשלוט בנשמתם.

כמה ימים לאחר הלידה כשהתינוקת הייתה בבית הילדים, הגיעה צביה כמידי יום להיניק את התינוקת, אלא שהפעם חסם את דרכה רופא גבוה ומתנשא, ששאל אותה: "לאן זה, גברתי?".

"באתי להיניק את התינוקת שלי".

"התינוקת שלך? מה שמך?".

"שמי צביה...".

"אה. התינוקת שלך חלתה אתמול. עלה לה החום, והיא לא עמדה בכך ונפטרה. מצטער מאוד. היא כבר לא פה. קברנו אותה".

צביה הייתה אישה חכמה ופקחית, והבינה כבר אז שתמותת התינוקות הלא טבעית ששררה במחנה היא כוונת זדון כדי לקחת מהם תינוקות, כדי למכור אותם לאחרים. היא התמלאה בכעס נורא, והחליטה לא להיכנע. היא נתנה לו סטירה בכל הכוח. הרופא ההמום ממעשה ידיה, שהיה רגיל לציבור אימהות תמים, עמד משתומם. היא פשוט דחפה אותו לצד ופתחה את דלת חדר התינוקות. לאחר דקה יצאה משם כשתינוקת ורודת לחיים, חיה ונושמת, שוכבת בחיקה. הרופא לא העז לפצות פיו בשעה שחלפה על פניו. בכך הצילה את התינוקת מליפול לידיים זרות, ואולי לעם זר.

לא יאמן איך אז הכול עבר בשקט, והרופא ההוא המשיך לעבוד במשרתו הבכירה. רק לחשוב מה היה קורה אם האפיזודה הזו הייתה מתרחשת היום.

"הנה נתתי לפניך את החיים והטוב... ובחרת בחיים".