סיון רהב מאיר: למה אף אחד לא חושב להסיר את פתקי הקורונה?

1. חברה שלי סיפרה לי השבוע שהבת שלה, בת שש וקצת, בדיוק לומדת לקרוא, אבל יש לה בעיה: רוב מה שהיא קוראת בשלטים ציבוריים הוא פשוט שקר. פעם אחר פעם היא מושכת בשרוול של אימא שלה ולא מבינה. הן נכנסו למרפאה והבת שלה התאמצה וקראה: "אין כניסה בלי מסיכה". הן נכנסו לאולם שמחות ושם היה כתוב: "הכניסה לאולם מותנית בהצגת בדיקת קורונה". הן עומדות בתור בחנות, ועל הרצפה מודבקת מדבקה עגולה ועליה כתוב: "כאן שומרים מרחק של 2 מטר".
הבת שלה לא קולטת למה לכתוב בגדול הוראות, אם אף אחד לא מתנהג לפי ההוראות האלה. ניסיתי להסתכל על העולם ככה לכמה רגעים, וגיליתי עד כמה היא צודקת. לא שמתי לב לכך, אבל ישראל כולה מכוסה במאות אלפי שלטים ומדבקות לא רלוונטיים מתקופת הקורונה. אולי אפילו מיליונים. תסתכלו מסביב.

כולנו עוברים לידם באדישות, אבל למה אף אחד לא חושב להסיר, לקלף, להוריד אותם? מה בעצם גורם לבעלי עסקים ולמשרדי ממשלה להמשיך להכריז בריש גלי על מדיניות לא נכונה? האם אנחנו לא בטוחים לגמרי שהנגיף נעלם? אולי צריך להכריז על מבצע ניקיון יזום, כמו איזה "יום בדיקת כינים" בגן הילדים, שבו כולם משקיעים כמה דקות ומעיפים לפח את כל ההנחיות האלה? ואולי פשוט כיף לנו לעבור לידם, בתחושת הודיה, באנחת רווחה? בשנה שעברה בתאריך הזה האומיקרון השתולל, והתו הירוק עוד היה בתוקף.

2. עמיחי הריסון הוא עובד סוציאלי בבית כלא בדרום. מדי שבוע הוא כותב קטע על פרשת השבוע. השבוע אחד האסירים הפך להיות גיבור הקטע:"א' יושב בכלא על סחר בסמים. לפני כמה ימים דיברנו על השינויים הקטנים שהוא מרגיש בחייו. הוא התחיל לקום כל בוקר קצת יותר מוקדם, כדי להתארגן, הוא כבר לא דוחף את הבגדים לארונית בלי סדר, אלא מקפל ומסדר אותם, הוא מכבס את בגדיו בסוף כל שימוש, ולא מחכה שתצטבר אצלו ערמת כביסה גדולה. הוא יוצא בזמן לעבודה במפעל ובחזרה. הוא גם סיפר לי על השיחות הקבועות שלו עם אמא שלו בטלפון. פעם בכלל לא היה אכפת לו מה שלומה, ועכשיו הוא מקפיד לצלצל.

התרגשתי ואמרתי לו שבפרשת השבוע שקראנו השבוע, פרשת וישלח, מסופר על יעקב שמעביר את כל רכושו ואת כל משפחתו את נהר הירדן, בדרך חזרה לארץ ישראל. אחרי שכולם כבר בצד השני, הוא חוזר לאחור. למה? מסבירים חכמינו: "בגלל פכים קטנים". מדובר על חפצים קטנים ופריטים זעירים שהוא שכח מאחור. הוא חזר לקחת אותם.

למה אדם עשיר כל כך צריך לחזור אחורה? למי אכפת? יעקב אבינו מלמד אותנו את סוד הדברים הקטנים. הוא מעניק חשיבות לכל דבר ביקום. הוא יודע שכל מה שיש לו הוא מתנת שמיים, ולכן הוא מעריך אותו ולא מזלזל בו. זו הדרך לגדול".

אתם מוזמנים לחפש את הפרטים הקטנים בחייכם, ולתת להם חשיבות ותשומת לב.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".