אני לא אוהב את המראה החיצוני שלי. מה עושים?

לא מרוצים ממה שאתם רואים במראה? שואלים את עצמכם אם קיים סיכוי שיום אחד תקומו בבוקר, ופשוט תאהבו את החיצוניות שלכם? אחת הסיבות המרכזיות לדימוי גוף שלילי היא ההשוואה שאנחנו אוטומטית עושים בין עצמנו לבין מה שאנחנו רואים. הבעיה הגדולה מתחילה כשיש לנו חשיפה לסטנדרטיים לא ריאליים. בדיוק כמו שקורה בחשיפה לכלי המדיה.

תחשבו, את מי בוחרים להראות בכלי המדיה? לרוב, אנשים בעלי נראות הרבה יותר גבוהה מהנורמלי והממוצע. את הישראלי הממוצע עם הכרס הממוצעת, וקו השיער שממזמן עשה רוורס  - פוגשים בצידו האחר של המסך...

ולא לשכוח, רובם הגדול של הידוענים משקיעים זמן ניכר מחייהם בטיפוח עצמי וחיצוניות. ולזה תוסיפו איפור מקצועי, תאורה שמסתירה כל פגם הכי קטן בעור, ועיבודים שונים שגרפיקאים עושים מאחורי הקלעים. ואחרי כל זה, לא פלא שכשאנחנו מסתכלים על עצמנו במראה אנחנו מרגישים מאוכזבים ממה שאנחנו רואים. ההרגשה של חוסר שביעות רצון מעצמנו נובעת מההשוואה אל מול השלמות הנראית על גבי המסך ובשלטי חוצות. עולם המדיה והפרסום מציגים בפנינו זיוף של שלמות, שגורם לנו להרגיש לא טוב עם עצמנו.

אתם יודעים מתי ההרגשה הזו תיפסק?
כשנפסיק לצרוך את מה שמנסים להאכיל אותנו, כשנפסיק להכניס לתודעה של עצמנו תמונות לא מציאותיות של שלמות.
החיוכים שאתם רואים על המסך הם מעושים; השיער? עבר עיצוב של שעה וחצי; הפנים? שילוב של פלסטיקה ואיפור מקצועי. מה שרואים על המסך זו אשליה. אשליה של חיים מושלמים. אשליה של עור חלק ללא קמטים. אשליה של שמחת חיים ואושר שלא פוסקים לרגע.

כשמתרחקים מהמדיה ולא נחשפים לאותה שלמות מזויפת, לאט לאט, הנפש מתחילה לחזור לאיזון הבריא שלה, ומתחילים להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמנו. ואז, יום אחד, קמים בבוקר, מסתכלים במראה, ופשוט מרגישים לגמרי בסדר עם עצמנו. בלי שעשינו כלום.

מה עושים כשמסתכלים במראה ולא אוהבים את מה שרואים? הרב זמיר כהן במסר מחזק: